- "הלו?"
"מור?"
- "כן..."
"אמא או אבא בבית?"
- "לא... הם יצאו..."
"זה איציק..."
- "היי איציק מה קורה?"
"תקשיבי... תתקשרי לאמא ואבא, תגידי להם שדוד ניסים נפטר."
-------------------------שתיקה------------------------

זה היה הבן של דוד ניסים בטלפון - בן דוד שלי.
הוא דיבר בטון מוזר... כאילו הוא מבין מה הוא אומר אבל לא רוצה
להבין, לא רוצה להאמין...

דוד ניסים היה חולה סרטן... החיים שלו השתנו בתקופה האחרונה
במהירות מדהימה... ממש כמו בחוברת קומיקס. עם הזמן הוא רזה
ואיבד שיער... הוא סבל ובגלל זה אני לא יודעת מה עדיף... שהיה
נשאר איתנו וסובל או שהלך...

האמת, אני לא יודעת למה אני כותבת את זה... זה אתר לסיפורים,
לא "יומן אישי"... אולי בגלל השם של האתר.. "במה", אולי בגלל
זה רציתי לתת לניסים להיות מרכז הבמה. לתת לו כבוד אחרון,
ממני.
להראות לו שעצוב לי... ושאני כל הזמן נזכרת בשיחה עם הבן שלו
ועולות לי דמעות... או אולי סתם, כדי לשפוך קצת את הרגשות...

לפני שנה וקצת סבתא שלי נפטרה... גם היא הייתה חולה הרבה
זמן... בגלל זה כל כך עצוב לי... כי הם כולם עוזבים, כולם
עוזבים בלי לתת לי להיפרד כמו שצריך... ובנוסף לעצב יש גם
כעס... כעס על אלוהים.
אני ביקשתי שלא יקח אותו! ביקשתי יפה והתחננתי... וזה לא הזיז
לו... הוא לקח לי את ניסים והשאיר אלמנה, ארבעה ילדים בלי אבא,
נכדים בלי סבא ואותי בלי דוד ניסים שלי...

כולם עוזבים מתישהו... עכשיו, גם הוא עזב.
בעיתוי הכי כואב שיכול להיות... שבועיים לפני החתונה של
אחותי...

דוד ניסים, שמור עלינו מלמעלה ותאיר דרכנו באהבה.