תמימות.
אנשים מנצלים את התמימות שבי.
זה הדבר הכי פוגע בעולם.
אני מאמינה, מספרת, מדברת, ואחרי זה משתמשים במה שאמרתי נגדי.
אני לא יודעת איך משנים את זה, זה פשוט לא הולך לי. ועכשיו
בכלל... אני שוב נסגרת.
עד שהחלטתי שאני אהיה בסדר, שאני לא אפחד יותר מאף אחד, מאף
קשר, מאף רגש, וואלה הצלחתי לא רע בכלל, והלך לי מעולה, עד
ששוב הרגשתי כמו פעם. כמו אותה שרמוטה פעם, שהצטערה על כל
נשיקה ועל כל סקס שהיה לה בחיים. זה ההרגשה הכי מייאשת בעולם,
והוא הרס לי את כל התהליך הזה. את כל מה שבניתי במשך חודשים על
חודשים, זה נהרס בשניה.
ולא, אני לא יכולה לבנות את זה מחדש שוב. אין לי את הכוח הזה.
כל הכוח הזה הלך על התהליך הזה פעם, התהליך שבו השתניתי
והתנקיתי מכל החרא והרע שהיה בי. זה נגמר.
אז עשיתי את ההחלטה שלי, אני אהיה לבד. להרבה הרבה זמן. ככה
אני אוכל לשכוח מהכל, להיות עם עצמי, עם השקט הנפשי והפנימי
שלי. בלי אף אחד, בלי גבר שירצה ממני רק סקס, בלי גבר שיציק
לי, בלי גברים בכלל.
נשבעת לך, אני שונאת להיות יפה. זה רק חרא הביא לי בחיים. אני
רואה את המכוערות כמה טוב להן, לא נפגעות, לא בוכות על גברים.
ורק אני כמו איזה סתומה בוכה... וכשאני בוכה אני לא יפה, וזה
יגיד לכם גם עידן, הידיד הכי טוב שלי, שאותו אני הכי אוהבת
בעולם. כל פעם שהוא אומר לי שהוא אוהב אותי ושאני חשובה לו יש
לי דמעות בעיניים... לא, לא מעצב, ההפך, משמחה... מאושר... זה
כיף לשמוע שלפחות למישהו אחד באמת אכפת לו ממני, ובאמת מבין
אותי, כי לפעמים אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי, שלאף אחד לא
אכפת איך אני מרגישה.
הלוואי שיכולתי לעבור עיר. ככה אני אוכל קצת להתנקות, להתחיל
חיים חדשים, ששם, אף אחד לא מכיר אותי, לא יודע מי הייתי ומה
אני עכשיו, ואני אוכל לנקות את עצמי מכל הרוע שיש לי פה. מכל
האנשים, מכל החיים האלה.
החיים האלה חרא, אני אומרת לכם. פשוט חרא. אני בנאדם חלש, הכי
חלש שאי פעם תכירו. מבחוץ אני נראית לכם כל כך בעלת ביטחון
עצמי גבוה, כל כך בטוחה בעצמי, בגוף שלי, במראה שלי, בי, באופי
שלי, בהתנהגות שלי. אבל מבפנים? מבפנים אני הכי חלשה ואומללה
בעולם. כואב לי כל הזמן, הכל רק כיסוי ומסכה למה שקורה לי
בפנים. ורק כשאני במשבר כמו עכשיו אני מבינה כמה שאני חלשה.
חלשת אופי מה שנקרא. אני לא יודעת להתמודד עם דברים. כל פעם
שאני במשבר אני בורחת מזה, אני לא מתמודדת עם זה פנים מול
פנים. יש לי נטיות לברוח מהחיים וממה שרע לי ע"י דברים רעים,
סיגריות, שתייה, ופעם ניסיתי להתאבד אבל התחרטתי ברגע האחרון.
למה? למה אני כזאת חלשה, למה יש לי נטיות לברוח מהכל ולא
להתמודד עם המצב החרא פנים מול פנים? כמו שאמרתי אני חלשת
אופי, חלשה בהכל. כל הפוזה הזאת, לא מסתירה את מי שאני. ואני
חלשה. אל תגידו לי: יש אנשים רעבים בקניה וכל החרטה הזה. לא
אכפת לי מהם, לא אכפת לי שיש אנשים שיותר רע להם ממני, כרגע לי
רע, וזה כל מה שחשוב עכשיו.
החלטתי שאני יותר לא נפגשת עם גברים. או שיש להם סקס בראש כל
היום או שהם הומואים כנראה. אני רוצה לברוח מהכל, רק קצת...
לברוח לכמה שעות אבל אני מפחדת שאם אני אשתה כוס אחת, זה יהפוך
לעוד אחת ועוד אחת ובסוף אני אשתה את כל הבקבוק כמו שקרה לי
פעם.
אני מרגישה כמו איזה נרקומנית מסוממת אלכוהוליסטית. אולי גם יש
לי נטייה לאלכוהוליזם, לכו תדעו, יש מצב.
אז אני אמשיך לעדכן, בטח עוד הרבה זמן, כשיהיה עוד איזה משבר
שבו אני אשבר ואני ארצה לברוח ולשתות ואני כל היום רק אבכה כי
כואב לי, וקשה לי, ואני אבכה כי אני אבין שאני עוד יותר חלשה
מפעם. חלשה... הכי חלשה בעולם!