אני כותבת
בתוך בוטקה קטן,
על נשק,
בעט כמעט כחול,
שמצאתי בתיק.
אני חושבת
על יופי ואושר לבן,
בחשק,
בדמיון כמעט אמיתי,
אך זה לא מספיק.
אני אוהבת
את המחשבה הזו,
בדיוק כשהיא הופכת לכתיבה.
אבל כשקולטים שאלו רק מילים,
זה מתחיל לכאוב...
אז אני חושבת,
כמעט.
ואוהבת,
כמעט.
כי אי אפשר יותר,
בינתיים אכתוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.