לא להיכנס לפאניקה! לקרוא את הסיפור כפרודיה על כל פקצה
מטומטמת שנפגשת עם אנשים מהאינטרנט

"אז אני הולכת ברחוב, כן? פתאום הוא מתקשר, ואני עונה, נכון?
הוא אומר שהוא הגיע למרכזית ושהוא מחכה לי שם, טוב? אז אמרתי
לו "קיי אני בדרך" והלכתי קצת יותר מהר, בסדר? אחרי איזה 10
דקות אני מגיע למרכזית, או קיי? אני רואה אותו שם ואת לא
תאמיני איזה יפה הוא! אז התחבקנו והכל ו'מואה מואה' רגיל כזה,
מבינה? והסתובבנו לו פה שם שם פה ככה בעיר כאילו. ואז חבר שלו
בא והיה כזה נחמד, והלכנו לקניון והם קנו לי שתייה, שויאו איזה
מתוקים! אחורי זה הלכנו להיכל והם קנו פיצה ונתנו לי כמה
שרציתי, די, כמה הם הצחיקו אותי היה כזה כיף! ואז חבר שלו הלך
כדי להשאיר אותו ואותו לבד, למרות שפתאום נהייתה לי סחרחורת
והתחלתי לצחוק מהכל, בטח יותר מדי ברד. הלכנו לשבת איפשהו
והעיניים שלו... ג'יזס העיניים שלו כאלה מדהימות! אבל משום מה
פתאום הוא לא הפסיק להסתובב ואני יכולה להישבע שישבנו. בכל
אופן הוא כזה מתחיל להתעוות. לא 'דעת, כאילו הוא זז כל הזמן,
לא הצלחתי לראות אותו ממוקד, זה היה כאילו פריקי לגמרי. אחרי
זה אני לא זוכרת הרבה רק שפתאום הידיים שלו היו על החזה שלי
ושצחקתי המון. ופתאום, את לא תאמיני! התעוררתי בבית קברות והוא
בדיוק קשר איזה פיסת גומי וזרק אותה והבגדים שלי היו מפוזרים!
אז שאלתי אותו מה קרה? והוא התחיל למלמל משהו על איזה שיכור
ששדד אותנו והוא התחיל לגמגם, בטח בגלל הקור. שאלתי אותו אם
הוא פסדר והוא אמר שכן ואז הוא הסיע אותי עד הבית עם איזה
מכונית שחנתה שם, זה היה מוזר כי לא היו לו מפתחות והוא עשה
משהו מתחת להגה אבל זה בטח כי משם מתניעים, המכוניות
האירופאיות האלה... הגענו כזה לבית שלי ודי, איזה מתוק! הוא
אמר לי שהיה ממש נחמד ושאנחנו צריכים לעשות את זה שוב. נו אז
תקשיבי, הוא מתקרב אליי כזה לנשיקה וכל מה שיכולתי לחשוב באותה
שניה זה 'איכס! אני ג'יפה! אני חייבת מקלחת!'"

"אה הא... פריקי לגמרי. מזכיר לי מה שקרה לימית שבוע שעבר.
פייי כמעט אותו סיפור! שיאו יש מצב זה אותו אחד?"

"פחחח נראה לך שבנאדם בקאלסה שלו יסתובב עם שרמוטה כמותה?!
הבחור שלי מותק הוא לא מסתובב עם אפחת. הוא אפילו אמר לי שהוא
אוהב אותי! זה חייב להיות קטע חזק."

"ואייי נשמה איזה כיף לך! הלוואי עלי מישהו כזה ב- ICQ..."

מוקדש ל"עומר, תעשה חרדון!" הילד שפשוט ידעתי שיאהב את זה.