קיבלתי חומר מטשטש
הרופא אמר שזה מרגיע
הרגשתי בעננים...
עד שלפתע לקחו אותי לעבר חדר הניתוחים
צעד אחר צעד הרופאים גלגלו אותי
מחדר ההתאוששות לחדר הניתוחים
ובינתיים דיברו על כל מיני דברים, שלא היו לי ברורים
העבירו אותי למיטה חדשה
מעליי היו המנורות המאיימים של חדר הניתוחים
הרבה רופאים עם מסכות, וכל מיני מכשירים מאיימים
אני לא הבנתי מה כל כך הלך שם
אני הרגשתי קצת לא בעניניים
הרופא אמר לי שאני הולך לישון
ואמרתי לו : "לא..."
מהרגע הזה פחדתי כל אותם הימים
מהרגע הזה שהרופא ינסה אותי להרדים...
תמיד ניסיתי לדמיין איך זה להירדם
האם הזמן עובר ? האם אתה חולם?...
התחלתי להתשעל, הרגשתי שאני נחנק
אמרתי להם : "די, די.."
אך אחרי כמה שיעולים לא זכרתי דבר...
לא חלמתי, הזמן לא עבר, אצלי בגוף הזמן נעצר.
לפתע התעוררתי וכאב לי נורא..
התחלתי לצעוק לאחות שתיתן לי כדור הרגעה
לא ראיתי כל כך איפה אני ומה קרה..
ופתאום אבא הגיע בחלוק של רופא
הדבר הראשון ששאלתי אותו הוא:
"איפה אני, מה קרה?"
הוא אמר לי שאני בחדר התאוששות
ובעוד כמה דקות יקחו אותי לחדר שלי
ברגע זה עברה בי הקלה רבה, ויחד עם זה התחילו כאבים
הרגשתי כאבים עזים וצעקתי לאחות שכואב לי
היא כל הזמן סימנה לי עוד כמה דקות, עוד כמה רגעים
עדיין הייתי מטושטש ולא הכל היה ברור,
לאחר מכן אימא באה, ואמרה שהניתוח עבר בהצלחה...