כתבי שיר
לך כתבתי
רציתי לשמוע אותו מתנגן, זורם...
לראות את אצבעותיך נוגעות במיתרים, בעדנה
כמו שנגעו בי, בגופי, בנפשי
הצמידו אותי אליך, אהבו אותי בלי גבולות,
אהבו עד הסוף...
אך המיתר נקרע
וכך גם אני...
בין כותלי נשמתי העצב הוא נצחי, הוא לא עוזב אותי.
ושוב קולך באוזני
צרחות, טריקת דלתות ובכי מר...
כל השירים שלי שכתבת
נשרפים עכשיו איתי
וכל השירים שעוד תכתוב לה
יצמחו ויפרחו בשדות הכפריים
ורק אני תמיד אהיה לבד וסביבי שדה שחור מלא עורבים
הם לי קוראים!
לחזור שוב אל המוות
וגם עוד 100 שנה
יכאב לי כמו שכאב אז
בחוף מול הים, בין אוהלי הבדידות הנצחיים
את התמימות איבדתי לעד
גופי רעד...
באש חרטת את אהבתך אליי
ובאש שרפת את אהבתי אליך.

לך.