תנו לי לספר לכם סיפור על איש אחד שחי בחצר של האביר ניקולאס
פרייש בון בתקופה שבה עוד הכל היה ירוק ובני אדם לא הזדקקו
למקלחת חמה. האיש ההוא היה אדם צנוע וחביב. הוא היה ניזון
ממשחת נעליים ואת זו שטף עם קצת ליקר דובדבן חמצמץ. איש מוזר
היו אומרים בכפר ובכל פעם שחלף על פניהם היו מרימים ידיים
וצועקים בקול "טפס טפס תעשה גרפס". כך המשיכו כל השנתיים
שהכירו אותו. למרות היותו אדם נחמד וחביב, למרבה הצער טפס לא
ידע להוציא מנגינה זו המכונה גרפס. כל חייו היה זה חלומו של
האיש האבוד ושום דבר שעשה כנראה לא הספיק להשלמת המטרה. יום
אחד טפס נתקל בפרייש בן כאשר עשה קניות (הוא היה צריך לחדש את
אספקת משחת הנעליים וליקר הדובדבנים). למרות שטפס חי בחצרו של
האביר האמיץ, הם מעולם לא דיברו בכנות מלאה ולא היו מיודדים
כפי הנראה לשאר תושבי הכפר. פרייש בון פנה אל טפס בברכת שלום
ושאל אותו מה מעשיו במרכז המסחרי, וטפס ענה לו שהוא צריך לקנות
את הליקר והמשחה. נראה היה שהאביר נשבה בקסמיו של טפס והשניים
התגלגלו לשיחה ידידותית שכמעט לא נגמרה. לאחר שהם נעצרו בחצר
של ניקולאס, הוא הרהר לכמה שניות והזמין את טפס להיכנס פנימה
לכוס תה נחמדה. טפס העלה על פניו חיוך דבילי ענק וגילה
אופטימיות גדולה. השניים המשיכו בשיחה ולפתע שני ילדי רחוב
הפריעו להם בשיחתם בכך שזרקו אבני חבשים (אבנים שניתן למצוא רק
בחצר של פרייש בון) על חלון ביתו של ניקולאס. הילדים הוסיפו
כמה סלוגנים כגון "טפס טפס מתי כבר תעשה גרפס?" או "תנו לי ט'
תנו לי פססס.. אופס יצא לי גרפס, טפס?" לאחר שהילדים נעלמו מעל
פני השטח, האביר הסתכל לתוך עיניו של טפס ונראה היה שניקולאס
מתחיל להיות ממש דביק (קיטשי). טפס פתח באמרה "אתה יודע, אדון
בון אני לא כזה..." "על מה אתה מדבר, לכל הרוחות?" טפס הסביר
שחשב שהוא נמשך לגברים, גילה שהוא טעה והמשיכו הלאה. האביר
התחיל לשאול על מה שאמרו הילדים ונהיה רציני לרגע, עצם עיניו,
ביקש מטפס להתקרב ואמר "טפס ידידי... תגיד לי בכנות, אתה יודע
לעשות גרפס?"
טפס נהיה לחוץ ולא ידע איך להגיב. האם לספר לפרייש בן את האמת
או להעמיד פנים? טפס החליט להעמיד פנים ואמר "כן אני יודע, כל
אחד יכול לעשות דבר כה קל". "האמנם?" תיקל אותו האביר ואמר
"הנה, קח כוס סודה ועשה גרפס, נראה אותך". טפס נטל את הכוס
והחל כולו מיוזע לספור עד 10, שתה מהסודה וכל מה שיצא מגרונו
היה "ההא..." (מין יללה כזו). "ידעתי", אמר האביר, "אין לך מה
להתבייש. הנה, אני אגלה לך סוד". לאחר כמה דקות שבהן האביר
סיפר לטפס את הסוד, טפס יצא לרחוב ותקע בקולי קולות גרפסים
מרנינים ורבים במחזוריות מתמשכת. וכמובן היה מאוד גאה. תושבי
הכפר נותרו המומים לאחר שחלפו על פניהם אדי הצחנה (מהגרפס).
בסופו של דבר תפס את טפס ביד אחד מתושבי הכפר ושאל אותו מהיכן
למד לעשות גרפסים מכיוון שגם הוא חסר ידע בנושא ורוצה להצליח.
את תשובתו של טפס הוא לעולם לא ישכח. "לכל אחד יש את הדרך שלו
להצליח לעשות גרפס. כל עוד הוא מסופק מהשיטה. אני למדתי מאחד
הגדולים, 'האביר האמיץ ניקולאס פרייש בון'. אכלתי קבאבים
ופיתות, שתיתי מיץ, אכלתי סטייק ותפוחי אדמה, שתיתי כוס שמפניה
מלאה בשוט אחד ויצא לי הגרפס הכי גדול ששמעתי אי פעם. ואז
השתכרתי ופתאום מצאתי את עצמי ברחוב."