1988, חורף אפרורי, משבר כלכלי. התרחשה פריצה במועדון "טראמפל"
בערב המשקאות החריפים. דאן מצאה את פנסי משוטטת ברחוב, נכנסת
לטראמפל, מקום הבילוי האהוב עליהן. הן ראו את בעל המועדון שוכב
על בימת ההופעות בשלולית דם תוכים, כולו מת, גמור, פיניטו. בכל
המהומה נתקלו הן בשלוש מחברותיהן, צ'יקי, רונה וסטפני. רונה
הייתה עם הגב אל דאן ופנסי ולא הסכימה להסתובב. היא ייבבה.
צ'יקי וסטפני עטו פרצוף מבוהל, כאילו התגלתה אליהן רוח, פניהן
חיוורות ונושאות את רונה בכח רב. רונה ספרה "אחת, שתיים שלוש
ו..." היא הסתובבה וברגע שדאן ופנסי ראו את מה שראו, כמעט
התעלפו. פנסי פלטה צרחה. "בנות, תעזרו לי, לא ראיתי איך הוא
מתקדם לעברי מאחור, הוא פתח את הבטן עם מערבל ביצים, זו לא דרך
למות, קחו אותי לאמא שלי". "אבל רונה, מי זה הרוצח?" "לא ראיתי
אותו אבל אני יודעת שזה זה שרצח את מר טראמפל תוכי", ענתה
רונה. הבנות מיהרו לקחת את רונה לבית אימה. בדרך רונה נאנקה
מכאבים ואילו חברותיה חסרות הרעיונות מיהרו, כמעט רצו. פנסי
ניסתה להכניס יד למעיה של רונה, איבריה הפתוחים למגע עוררו בה
סקרנות רבה, היא הושיטה יד, קטפה עורק ונגסה בו. "איי", פלטה
רונה. המזועזעת רק רצתה לחזור לאמה. הן הגיעו לסף דלתה של אמה
של רונה. הבית היה בבניין והמסדרון נגמר במעלית מכוערת ומשעממת
שבקושי סוימה להיבנות. אמה של רונה פתחה את הדלת, פרצופה הפך
לבן, היא זעקה: "תביא לי מהר קרח". התביא היה מכוון לבעלה
החדש. הוא היה מוזר, היא מצאה אותו במסעדה ממול, הוא היה עוזר
שף. צ'יקי, פנסי וסטפני הגישו את רונה לאמה ונשארו איתה בתוך
הבית ואילו דאן נותרה לבדה בחוץ. היא התקדמה לעבר המעלית
בתקווה לסיים את היום הממריץ הזה ופתאום שמעה רעש של מכונה.
היא הסתובבה וראתה את בעלה החדש של אמה של רונה. הוא החזיק
מערבל ביצים. לפני שהיא שמה לב היא נאבקה עמו וניסתה לקחת
מידיו את המערבל.

1988, אביב סוחף, אווירה שלילית. הלוויה במרכז שדרת בנטפלייס.
נערה בת 21 נקברת היום.

הרוצח לא אותר.