בלילה, כשאני כבר ישן, לפעמים משהו מעיר אותי ואני מגלה שזו
בחילה. לא בדיוק בחילה. אני רוצה להקיא והקיא עומד לי בגרון
וכמעט מתפרץ החוצה, אבל בדיוק לפני שהוא שוטף לי את הפה ואת
השיניים, אני מכניס אותו בחזרה לאזור ממנו הוא בא כדי שידע מי
הבוס במערכת האנושית הזו.
כל העניין הזה גורם לי לתהות אם זה באמת סתם קיא או שאותו החלק
בגופי מנסה לגרום לי להבין משהו שבמודע שלי אני לא יודע.
רק שתבינו, זה אף פעם לא קורה לי בזמן אחר, הקטע עם הקיא - רק
בלילה כשכולם ישנים וכנראה אפילו אלוהים לא מסתכל. בטח אלוהים
עצלן מדי מכדי לשמור בלילה, הוא צריך לישון זה. יש לו פקידה
אחת ששומרת בעשר בלילה עד שתיים לפנות בוקר ואז היא מתחלפת עם
האח שלה הגדול שישמור עד הבוקר ואז זה כבר עניין של משמרות
בוקר ואלוהים תופס פיקוד.
כשאני חושב על אלוהים בא לי להקיא. מאיפה בני אדם בכלל הביאו
את הרעיון של אלוהים? רק אלוהים יודע. אומרים שזה כדי לא
להשתפיית לחלוטין, כלומר לצאת משפיות.
אבל אתם יודעים מה? אני מעריך את הדתיים האלה, לפחות בצורה
מיוחדת. הם מאמינים? שיאמינו. הם גם שומרים, אז שישמרו, גם
במשמרות לילה במקום אלוהים.
אני כזה אידיוט לפעמים שכשמישהי מסתכלת עליי ורואה מה שאני,
היא מקבלת בחילה וזה בטח לא כי היא בהריון ממני.
הייתי מת לדעת מה בדיוק יש בקיא של אתמול. אלוהים לא יספר לי
כי הוא עצלן מדי. חוץ מזה שהוא קצת כועס מאז שהסתתי דוס אחד
נגדו. לא שזה עזר, הוא עזב כשאמר "אלוהים ישמור עליך".
עכשיו בלילה, כשמופיע הקיא בגרון, אני אומר לו "טוב קיא, שמע,
אין לי מצב רוח אליך, אני מת לישון וחושב שלא כדאי שתבוא לי
עוד, רק בטיולים שכוללים אוטובוס ובחורות שאוכלות יותר מדי
חטיפים". ומאז הקיא לא חזר כי הוא הבין מי הבוס במערכת הזו.
בעצם אני הבוס של אלוהים כי כמה שאלוהים מציאותי כך הוא גם לא
קיים, רק בראשינו העגולים.