רגע אחרי הסיום,
התאורה כבתה.
כל האנשים שהיו חלק ממני,
מנותקים. רחוקים.
העננה הלבנה
של קורי העכביש המחברים בינינו,
התפוגגה.
כל אחד פרוד בנפרד.
כמו מים,
הגענו לנקודת השיא, הרתיחה.
ואז התפוררנו.
כל אלה שהיו צמודים אלי,
אין לי מושג קלוש
עליהם או על אודותיהם,
וחבל,
כי אני מתגעגע נורא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.