קין רצח את אחיו
ואנשים מתים בכל רגע
את המכשיר הדקדנטי הדלקתי
רק בכדי להביט בהם, מושלכים
גופות על גבי גופות
מדממים את סופם הידוע מראש
מוקרבים על מזבח הבידור האייכותי
ואחוזי הצפיה

ואני ואתה לאן הולכים?
תעצומות של חיים ורגש
בזיקפה אחת
וכל זה תלוי על בלימה
היום או מחר או בעתיד הרחוק
ומהו הרחוק בעצם? עוד כמה שנים
פסיק במגילת הקיום
בפרספקטיבה של עידנים

החבר שלך נגמר ולכאן הוא לא חוזר

ואנחנו ממצים את הימים הקצרים
תוך גילגול ניירות ועשב
ובתערובות של זיעה משותפת
תמציות של חיים
נמזגות מאחד לשניה
נאחזים כמו טובעים
אחד בשניה
בניסיון פאתטי לעצום עיניים
מהברור מאליו