כולם כבר הלכו, עכשיו אני לבד. זה היה יום השנה השלישי למותו
של דוד. כל המשפחה הגיעה, אפילו חדוה מצרפת. דיברו  ודיברו אבל
אני לא הייתי שם, אני עוד לא סגרתי עם דוד את כל החשבונות, איך
הוא העיז להסתלק לו ככה? להשאיר אותי לבד לטפל בכל העניינים
שלא הבנתי בהם דבר.
הוא בטח יושב לו עכשיו עם החבר'ה, בגן עדן זולל לויתן ושור
הבר, מזל שהוא לא מוסלמי, כי אז היה מוקף בשבעים בתולות, לא
חבל עליהן, היות ולפי פעילותו במיטה הן בטח היו נשארות בתולות.
לא, הוא לא היה אף פעם משהו במיטה, אבל בהתחלה לפחות השתדל,
אחר כך גם זה לא, הוא היה מאוהב בעבודה שלו ולי לא היה כוח
להתחנן ולתכנן. מוזר אבל כל "הרוברט רדפורדים" שחלמתי עליהם
כשדוד היה בחיים, נראים לי עכשיו כמו פרננדל או קוזימודו.
כל החתנים שחברותיי הטובות מנסים לשדך לי, פשוט עולים לי על
העצבים, כל אחד יותר גרוע מהשני, הם עוד חושבים שהם עושים לי
טובה. בכלל אני מתגעגעת לדוד, עכשיו כשהוא איננו אני מדברת
איתו יותר מאשר כשהוא היה חי. עכשיו הוא זמין וקשוב כל הזמן
נמצא לידי למעלה מעל הכתף השמאלית, אני מספרת לו כל מה שקורה
איתי ועם הילדים, אני מתייעצת אתו כל יום בדברים הפשוטים
ובעיקר ביותר מסובכים. כמה סבלנות יש לו הוא מקשיב  שותק עם
חצי חיוך, ובסוף עוזר לי להחליט.
הילדים, כמה שהוא חסר להם, בעיקר כשאני כועסת עליהם בלי סיבה,
ישר צינור הדמעות נפתח, ואני בטוחה שהם חושבים "אבא לא היה
כועס עלינו או אבא היה מרשה לנו" הלב שלי מתמוסס ואני בוכה
איתם. אני יודעת שאני לא "אימא חינוכית" אבל הם כל כך מוצלחים.
אז שיסתדרו עם אימא כזו.
בבית לא שיניתי כמעט כלום, החדר שלנו נשאר אותו דבר, עדיין אני
לפעמים מריחה את הריח שלו במגירות של הארון או מתוך אחד הספרים
האהובים עליו, והמקטרת שלו ברגעים הכי קשים היא זו שנותנת לי
קצת רוגע.
ארוחות אני אוכלת לבד, אז לא כדאי בכלל לבשל, דוד תמיד היה
מביא משהו מיוחד מהמסעדה ליד המשרד, אנחנו היינו אוכלים יחד
בלי צלחות, ישר מהאריזה, אלו היו הרגעים הכי אינטימים שלנו, אז
סיפרתי לו מה קרה לי באותו היום ודוד סיפר לי חוויות מהמשרד.
הילדים כבר ישנו, רק אני והוא (לפעמים).
אבל הוא השאיר אותי לבד. בלי החיבוק האקראי שלו, בלי הקול
הצרוד, בלי הטפיחה על הטוסיק והעיניים הרכות שלו. לבד בבנק,
לבד בקופת חולים, לבד אצל עורך הדין שעוד לא גמר עם הצוואה,
לבד עם כל החברים שלו שאני לא אוהבת , והם כל פעם מפלרטטים
איתי, לבד במסיבות וימי הולדת של הילדים, לבד בסרט, לבד על חוף
הים.
לבד מתחבקת עם עצמי וחושבת עליך.
דוד לפחות היום תן לי אות שאתה רואה אותי, שאתה שומר עלי שם
מלמעלה.