אם היה מי שבאמת רואה
את תולעת הייסורים שאדם עובר,
היה צריך לתת עיניו לרגע
להביט אל היצור שגירש מעדן
ולומר: שילמו דורות עוון ראשוניו
אשר נענשו ללא אף מחילה אחת,
אשיב לברואיי את המשובה המשוגבת
להוכיחם כי טהור אנוכי, בן-שמיים
ואין צריך להוכיח קיימותי
בגועל, בדם, בכאב ובדמע.
אך מכיוון שאין הבורא בנמצא
יש עלינו לראות אל נפשנו כאשר חפצנוה
ולשמוח בששון יצירתנו,
לדמותה לארגמן השחר המאיר פנינו
באור גבורה של המנצחים גורלם
והופכים ארץ שוממת לראש עטרת
ונשמה מיוסרת
לנשמת הוד שבכוכבים משובצת;
כוכבי אהבה של אדם לחברו
שאיננה תלויה כלל באמונה בבוראו.
גורל האדם אך ורק בידיו!
11/07/05 © |
