חודש, רק אני ואת. את המנוסה, אני מנסה להדביק את הקצב. אפילו
התראה לא נתת לי. כמו הרבה דברים טובים, זה התחיל בטיול השנתי,
רקדנו. אני זוכר שחבר שלי כעס עליי שלא עשיתי עוד שם צעד. הוא
אפילו הוריד לי סטירה או שתיים. "יא חתיכת אידיוט, לך אליה,
היא רוצה אותך" אלעד אמר לי באותו לילה. אבל אני, אני לא
הקשבתי לו. "היא? רוצה אותי? מה לה ולי?" אבל איזה לילה קסום
זה היה. נראה לי שאלעד זיין איזה שתי בנות באותו הלילה. אבל
הריקוד שרקדנו, זה הספיק לי לבינתיים. לאט, לאט, ניסיתי לגלות
עולמות חדשים. דברים, שלמדתי רק מסיפורים.
חבר שלי שגיא, הזיין הזה. כל הזמן אומר לי "יאללה, אתה עוד מעט
בן שמונה עשרה, לך תזיין כבר", אבל אף פעם לא הסתכלתי עלייך
במובן הזה. לנשק אותך היה מספיק לי באותו הלילה. והיה קר, כל
כך קר. רציתי שתחממי אותי, שתנשמי עליי. בסוף היה מצחיק, חזרנו
לישון, אלעד חזר יותר מאוחר. קיללנו כמה פריחות שישנו באוהל
ליד. כמעט היו מכות.
ולא איבדתי אותך בסוף, לחודש, היית שלי. הייתי נוסע אלייך
הביתה, בקטנוע חמישים סמ"ק שלי. היינו יושבים שעות ומדברים, או
לא מדברים. לא אמרת לי שאת אוהבת אותי, אמרת לי, שזה קשה לך
מדי. שקשה לך להביע רגשות. אבל פעם אמרו לי, שלא צריך להביע
רגשות במילים, צריך במעשים. ובזה, הבעת רגשות, לפחות חשבתי
כך.
עבר יום, ועוד יום. חלף כמעט חודש, הכל היה כל כך טוב בינינו.
אני חושב שאפילו אהבתי אותך. אני חושב שאפילו אמרתי לך. אני
חושב ששתקת, אבל מהשתיקות הצורמות האלה. שגורמות ללב שלך לפעום
כל כך מהר, ומדי פעם אפילו להחסיר פעימה.
המשכנו הלאה, את כל כך מנוסה. אפילו איך להביא ילדים את כבר
יודעת. חשבתי לעצמי, אולי ככה מתנהגים בארץ המנוסים. שמעתי,
שקשה להגיע לארץ הזאת. יש אפילו ועדה מיוחדת שבודקת אותך. כמו
בצו הראשון. עושים לך אימות נתונים ואפילו שאלון שלוש מאות. את
כבר שם, מעבר לגבול. שמעתי שלפעמים, יוצאות משלחות מעבר לגבול
ארץ המנוסים. להביא בשר טרי. אולי זה מה שקרה בינינו. מאז
הגומי, אתם כבר לא מביאים הרבה ילדים בארץ הזאת שלכם.
עבר כבר יותר מחודש, אמרת לי שאת רוצה לדבר. ואת כבר יודעת
להביא ילדים והכל, עברת קורס. ידעתי שהשיחה תגמר רע. משבר
דיפלומטי, אולי אפילו לא נוכל להיפגש יותר. חבל, הלילות היו כל
כך חמים איתך.
ישבנו לנו תחת אותם כוכבים של הטיול השנתי. אמרת לי, שאת חושבת
שזה נגמר. שאת לא יכולה להיפתח אליי מספיק. והאמת שבאמת לא
נפתחת, עוד לא לימדת אותי לפתוח. את מנוסה והכל, היית אמורה
ללמד אותי. ביקשתי ממך לחשוב שוב, הפצרתי בך שזו טעות. "בבקשה,
אל תעזבי אותי, אני לא מבין". "תן לי לחשוב, תן לי את הלילה",
אמרת.
אז נסעתי, באמת שהייתי מוכן לתת לך את הלילה. את כל הלילה
אפילו. אם ממש תרצי, את הבוקר גם. בסוף לא חזרתי הביתה, איזה
נהג משאית כנראה לא רצה שנדבר שוב. עכשיו, קחי כמה זמן שאת
רוצה.