ישבתי עירומה מול החלון הפתוח. כמובן שסגרתי את האור קודם, כי
כשאין אור לא האנשים מבחוץ ולא אני באמת יכולים לראות אותי.
<יפה ועירומה בתיאטרון רוסי.>
בבניין הישן שממול יש חלון מואר. היחיד בשכונה. אני תוהה מי גר
שם, מי המשוגע השני.
<יש לי לחץ באוזניים וסרטים כחולים בראש. >
הרוח נשבה פנימה, ואני נסחפתי אל מחוזות רחוקים, בהם אני דורכת
יחפה על דשא רטוב בליל ירח מלא. הצרצרים והשקט, החרקים הקטנים
שמתעופפים עם כל צעד שלי. השלווה. הבדידות.
<אמן תשארי לבד לנצח.>
הם כבר ישנים? אני מקווה. אני מקווה שאף אחד לא שומע את רחש
המקלדת. אני שונאת את הפחדנות הזאת שלי. אני שונאת את המרדף
העקשני שלי אחריך, שונאת את הטענה שלי שטוב לי לבד ואני לא
צריכה כלום.
<איך שאני שונא אותך ככה.>
אני צריכה שקט. המון שקט. אני צריכה לחשוב עליי, עלייך, על
היחסים בינינו.
<את רחוקה מלהיות קצת שקט בשבילי.>
אולי אני צריכה ללכת. לקום ולעזוב, לצאת לחופשה, לנקות את
הראש. לנסוע לכמה ימים למקום ההוא הריק עם הדשא הרטוב והירח
והחרקים, להקשיב קצת לדממה. לבדוק מה אני מרגישה.
<מה אני רוצה ממך?>
כואב. אני יודעת שאתה איתה.
<אני כועס ומקווה שתכשלי.>
אני רוצה לחנוק אותה, להכות את כאבי בעזרת קורבנה, אותו לא תתן
ברצון אבל אני אגרום לה להקריב.
הקרבה על הסבל שראיתי אותה גורמת לך ולא עצרתי, על הסבל שגרמה
לי ולא יכולתי לעצור.
<מה זה נקרא לא לרצות להיות איתי?>
שנינו סובלים עכשיו, שנינו יודעים את זה. מילים שנוחתות כמו
אבקנים על נפש חרוכה. כל אחד לכוד במקום אחר. אתה בשנתך, אני
בכתיבה הזאת, שנותנת לי עוד כמה רגעים לפני נדודי השינה, לפני
הטירוף.
<שתמשיכי לרעוד ולפחד משיגעון.>
הלוואי שהייתי מצליחה למצוא אותך בדשא. הלוואי שהייתי מצליחה
למצוא אותך במציאות.
<יש לי עראק ופסנתר ואין לי אהבה בינתיים.>
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.