היום נפשי כבר עייפה,
יושבת על צוק, מול ים סוער,
צופה באופק נוגה
ומלא לבי מלהכיל
את כל השקיעות,
את המראות והתשוקות
המותירות הבלי ריקנות.
שומעת נדכאי הגלים
המתרפקים על החוף
ואש סהר אדום עולה בהם.
קול קורא לי ואומר:
הלעיטיני באדרת אהבה,
ואת עיניי נשק בדממה,
ובלבי רבתה הכמיהה
להרחיק בכיסופי עם שירתך,
אל שמים נושקים במרחבי הים,
לשוט איתך ולהותיר מאחור
את הזמנים האחרים,
להיות לך ברע ובטוב
כי תדע נפשי חירות של אושר
מעצם פירות אהבתך.
קול פנימי נמלא טהרה ואהבה חלומית
קורא לי לנטוש
את הכיעור הפראי
אל מול פני החיים היפים...
10/07/05 |
