New Stage - Go To Main Page

נועה א. ליברמן
/
בית קברות

המקום הכי שקט שתוכלו לבקש.
ובתוך כל השקט, ציפורים מצייצות. לא מודעות שאנשים קבורים,
מתים, ממש מתחת לקן שלהן.
פעמוני רוח צבעוניים תלויים מהעצים ומשנים את הרקע.
פירות מפלסטיק קשורים בחוט לענפים. פריחה תמידית.
המקום הכי מת בעולם, פורח.
ויש רק עץ אחד, ערבה בוכיה, שמתאבל על אלו שמזינים אותו.
אני שומעת את קולות האנשים שמתפללים לידי וכל מה שאני מסוגלת
לחשוב זה על הילדים, ההורים, הסבים שטמונים מתחתי.
ועוד בשקט הזה, רעש של כביש.
מכוניות. תנועה.
הכביש הראשי שגובל את בית הקברות.
השגרה שגובלת את הקץ.
היומיומיות, מול המוות.
לידי קבר של ילדה בת ארבע. חסר כל מטרה לדעתי, לקבור אנשים.
זה בזבוז מקום, הרי, הגוף שלה נאכל ברגעים אלו ונרקב.
את מי שרוצים לזכור זוכרים בראש, ובלב.
אנשים מחייכים על שפגשו בי שוב.
איחוד של המשפחה, בשביל איש אחד, או אפילו שניים, שכבר לא
קיים.
הכל פה אחיזת עיניים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 29/8/05 6:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה א. ליברמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה