אני לא מהסרטים האלה היפים
שבהם יש נסיך, והבחורה היא נסיכה
תמימה, יפה, מלאה בטוב לב

אני לא מהבחורות האלה שמתאהבים בהן
אני לא מהבחורות האלה שאומרים להן שהן יפות
אני לא מהבחורות האלה שהן חסרות למישהו
אני לא מהבחורות הקשות האלו
אני לא מהבחורות התמימות הללו.

אני מהסוג שפוגשים בבר
אני מהסוג שנמצאים איתן רק ללילה אחד
אני מהסוג שלא אוהבים
מהסוג ששונאים אותן
מהסוג שחושבים שהן טיפשות וריקניות
מהסוג שמפלרטטות עם כולם
מהסוג שלא מעריכות את עצמן
מהסוג שהפחדים תמיד איתן
מהסוג שהבעיות רודפות אחריהן
מהסוג שלא יודעת מה היא רוצה
מהסוג שלא יודעת מי היא
מהסוג שמתאהבת בקלות
גם בבחור הלא נכון
מהסוג ששכחה מה זה תמימות
מהסוג ששכחה מה היא רומנטיקה
מהסוג שחולמת כל הזמן בהקיץ
מהסוג שכל הזמן שומעת צחוק עוקץ
מהסוג שלא נמצאת שם בזמן
מהסוג שכל הזמן בוכה
מהסוג שמנסה לגעת בכוכבים
מהסוג שרוצה לדעת מה הפנים של הברחשים
מהסוג שעוד נאיבית למרות הכל
מהסוג האופטימי אבל חושבת שעדיף למות
מהסוג ששונאת את החיים האלה אבל לא רוצה להתאבד
מהסוג שלא רוצה לשנוא
אבל לא מספיקה לשנוא את עצמה


האגדה שלי אינה כתובה בשום מקום, אולי רק באיזשהו ספר זול
האגדה שלי מספרת סיפור מכוער, על בחורה מכוערת וקטנה
שהתאהבה בבחור מקסים ומוזר.
באגדה שלי אין נסיך ונסיכה
יש ילדה אבודה ובחור שלא רואה אותה.
באגדה שלי הוא לא יפה תואר והיא לא תמימה
אצלי באגדה היא רוצה אותו והוא לא רוצה אותה.
אצלי באגדה היא סתם סתומה היא לא נסיכה קסומה
באגדה שלי אין אמא רעה, ואחות מגעילה
באגדה שלי אין אבא, ואין אהבה.
באגדה שלי אין חברים ואין חיים אמיתיים.
באגדה שלי אני בלתי נראית.