טל טלטל / אישה |
קיבול למהותי ומשלימה
אני, תדיר דואגת לתחזוקה שוטפת.
לעיתים עטיפתו משייפת.
אך עם רדת שמש-אש,
בהחזר אור עיניך הוא מתממש.
עטיפת גופך יוצקת לו צורה.
בין כפותיך נוצרת התחושה.
כאמן בחומר ידיך טוות את אבריו,
מפסלות את קימוריו.
נע ונד בבטחה
מחקה את תנודות גלי הקול
החוזרות מתנועתך.
בחשכי חושכים
אתה מפיח בגופי חיים.
משהה רוח ונשמה
במגע איש נבראת אישה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|