מחשבותיי התשטשו, מבלי להרגיש נרדמתי.
חלמתי איך אני אוכלת גלידה חומה וורודה בלונה פארק ומחכה לאח
שלי ואחותי שיחזרו מהבלרינה. חיכיתי המון זמן והגלידה נזלה לי
על האצבעות שנצבעו בצבעי מוקה ורדרד. נדבקתי לספסל והזדקנתי.
הגלגל הענק הסתובב ותלה תמונות משונות. בתמונה הראשונה הייתי
אני בלי שיער, תינוקת צווחת מבין זרועותיו של אבי. תמונה אח"כ
תלתלים קצרצרים שאינם מכסים את מערומיי בבריכת השחייה. תמונה
שלישית ילקוט ורוד וחיוך בלי שיניים יד ביד עם אחותי הגדולה
ביום הראשון לבי"ס יסודי.
הגלגל מסובב במהירות ואני לא קולטת יותר תמונות. נעצר על תמונה
מסויימת. אני מסתכלת ורואה את עצמי. העיניים שלי מתחילות לגדול
ולגדול והגוף שלי נוזל בצבעי מוקה ורדרד לרצפה ומטביע את כל
המשתעשעים בפארק. אני מנסה לצעוק, לקרא לעזרה ולא יוצא לי הקול
מהגרון.

התעוררתי בבת אחת. אני בדירה החדשה שלי. זה בגלל שאני תמיד
רוצה לעצמי יותר מדי. לא מסתכלת על אף אחד חוץ ממני. שלנו.
עיניים גדולות שחונקות כל דבר שהוא לא האגו שלי.
אני מריחה את הקפה מהמטבח. מתגעגעת. אתה מגיע אליי יפה כל כך
ותמים. לא יודע איזה מפלצת מסתתרת מתחת לשמיכה הזוגית שלך.
מתקרב ונותן לי נשיקה ורודה ומתוקה. שלנו. טובע בעיניים החומות
הענקיות שלי. אני מצטערת.