אהוב יקר
החיים ממשיכים, כמו כופים עצמם עליי. מסרבים להרפות. נוגסים
בכל הכוחות שכבר אבדו בי מזמן.
המסלול שחיי תובעים ממני נמשך לאיטו... הזמן הוא מסמך שהצהיב
מציפייה לקוראיו. וקוראיו שציפו לו שיגיע כבר אינם מבחינים
בהתיישנותו. כאילו זו סגולתו של הזמן, לחלוף מבלי משים...
וגם הזמן שחלקנו הוא רק זיכרון ישן, תעתוע שנצרב בי. לא מרפה
בי גם כשאני פוגשת באחרים. מחכה בציפייה לאותה התרגשות שאחזה
בי אז, איתך. וההתרגשות ממאנת לבוא. כמו חייל שלא שב מן הקרב.
אני מתגעגעת אליך... להילה שמרחפת סביב הצל שלך... משלימה את
הידיעה שבזרועות אחר יהיה האושר שונה. הציפייה תרקיב שיניה אך
תסתער בגופי כחדלון נגד אכזבתי. |
