[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נץ השחר
/
אלכסנדרה

"את חושבת שאלוהים יסלח לך?"
"על מה בדיוק?"
"על שלקחת את כל היופי שהוא ייעד לעולם."
"אם אני באמת כל כך יפה - הוא יסלח לי. אבל האם אתה חושב שהוא
יסלח לך?"
"על מה?"
"על שלקחת את כל משפטי הפתיחה הגרועים ביותר שהוא ייעד
לעולם."
כך, במפגש קיצי מול כלוב השימפנזות, בחליפת ספורט-אלגנט קלילה,
הרגיש מקס כמו הומו-ספיינס לא מפותח. בדרך כלל הולך לו עם
נשים, אפשר לומר שאפילו רץ מרתון לחצי מרחק. אך הפעם, כנראה,
הוא נפל על אגוזית קשה לפיצוח, אחת שמשפטי הקסם שלו לא יצליחו
לגרום לאיבוד כבודה העצמי.
הוא הביט בשמלה הירוקה שהשתלבה היטב בנוף המוריק של גן-החיות,
בשרשרת הפנינים הלבנה שלצווארה שהשתדלה להסתתר מאחורי מחסה
השיער השחור הארוך, בנעלי העקב העדינות שניסו להוסיף בכח מעט
גובה למחסור מסוים מהממוצע. מקס הבין שאתגר ניצב לפניו, וכחובב
אקסטרים מושבע הוא חייב לעבור אותו בהצלחה.
"יש סיכוי לדעתך," הוא נעמד לצדה והביט בשימפנזות המשחקות,
"שאנחנו באמת התפתחנו מהם?"
"לא יודעת," היא חייכה וזרקה כמה בוטנים אל מעבר צדה השני של
הגדר, "אבל נראה לי שיש כאלה שבאמת יכולים לקרוא להם האבות
הקדומים. בעיקר אם להתייחס לרמת דיבור לא מפותחת."
"את רומזת משהו בקשר ליכולת הדיבור שלי?" ניסה מקס לזרום על גל
השיחה.
"לא, לרמוז מספיק רק לאנשים חכמים. לך אני אומרת בקשר ליכולת
הדיבור שלך. טעון שיפור."
"תני לי לנחש, את בטח מורה."
"אז אתה לא כזה טיפש."
"אולי באמת לא. אפשר להזמין אותך למנגו?"
"אפשר, אבל חובתך להוכיח שאתה ראוי להסכמה הזו."
היא הסתובבה והתחילה להתקדם לעבר הסככה שעמדה במרחק מה, מהלכת
בחינניות כבתצוגת אופנה.
"דרך אגב," היא נעצרה כדי להווכח שמקס אכן מתקדם אחריה, "אני
אתן לך טיפ להמשך הדרך. ספרות. זה המקצוע אותו אני מלמדת."



בסככה היה נעים, הצל הסתיר את ראשיהם מפני השמש המטגנת. מקס
חיתך את המנגו בשיטה הצבאית, הורדת הלחיים לאורך הגלעין, ביצוע
חיתוכים בצורת שתי וערב בכל לחי, ואז הפיכת הלחי מהפנים כלפי
חוץ. הוא גירד בראשו עם קת הסכין וגיחך, כשנזכר איך בכניסה לגן
החיות שאל אותו השומר מה למקס ולגן החיות בחום הזה, ומקס ענה
לו שהוא בא לראות אם נשאר עוף צלוי.
"אז תגלי לי את שמך המסתורי," מקס הגיש לעברה את החצי שלה, "או
שאני אכנה אותך ביומן בתור ה'אנונימית'?"
"מה זה 'יומן'? אתה בטח מתכוון למשהו כמו 'טבלת הישגים', או
'לוח מאמץ'? עזוב את השם. תן לי קוביית מנגו מהחצי שלך."
"למה זה? תגידי תודה על החצי שקיבלת חינם."
"מה זה פה, מכירת סוף עונה, חמישים אחוזים הנחה? אני צריכה
לשלם כדי לטעום מהחצי השני? תביא קובייה, ואני אגלה לך את השם
שלי."
מקס נכנע, אבל החליט שזו הפעם האחרונה שהוא מוותר לגברת הזו.
"השם הוא אלכסנדרה, הגדולה. כמו המקדוני. אבל אתה יכול לקרוא
לי סשה. בעצם, רק החברים הקרובים קוראים לי סשה, ואתה עדיין לא
בקטגוריה הזו."
"ומה אני צריך לעשות כדי לזכות בכבוד קיצור שמך?" שאל מקס,
"אנחנו אוכלים מנגו ביחד, מה יכול להיות יותר חברי מזה?"
"לחלוק. זה מה שחברים עושים. אבל אתה, לא עושה רושם של אחד
שמוכן לוותר על חתיכה משלו."
כן אה, חשב מקס לעצמו, סשה היא באמת חתיכה שהוא לא היה מוכן
לוותר עליה. הוא הגיש לה קוביית מנגו צהובה ובשרנית מהחצי
שהחזיק בידיו. סשה תפסה את הקובייה בין האגודל והאצבע ביד
ימין, ואת יד שמאל מתחה מלמטה כדי למנוע מהטיפות ללכלך את
שמלתה. אם אפשר לתאר טעימת יין כשיא הטקסיות הקשורה בשתייה, אז
אפשר לומר שסשה טעמה מהמנגו כמו היה יין. בתחילה הביטה בו לאור
השמש, ובדקה איך קרני האור הקטנות משתקפות על פני בשר הפרי,
לאחר מכן הריחה את ריחו, נשקה לו קלות כדי לחוש את הטעם המתוק
והחד, ולבסוף זרקה את הקובייה לפיה ולעסה בתשוקה.
"אתה יודע, כמה מוזר שזה יכול להשמע, החצי שלך יותר טעים."
"בטח," ענה מקס, "והדשא של השכן ירוק יותר. לא חשבתי שאת טיפוס
של קלישאות."
"אני לא!" סשה הרימה את קולה אך תפסה את עצמה והמשיכה בקול
רגיל כראוי לליידי, "רק הבעתי עובדה. דווקא לא ציפיתי שאתה
תענה בקלישאה."
אשה מעניינת, חשב מקס. לאחר שכבש נשים בלונדון, סידני,
ניו-יורק, יוהנסבורג, ריו דה ז'אנרו ובייג'ין כבר לא נשארו לו
מטרות ברחבי העולם, ואפשר לומר שכמו למקדוני הגדול מקס כבר
השיג לעצמו 'אלכסנדריה' בכל יבשת כבושה, אך הוא רצה להוסיף
לרפרטואר הצלחה נוספת.



התחיל להחשיך, גן החיות החל להתרוקן ממבקרים שגם כך לא היו
רבים מפאת החום, וגם מקס וסשה התקדמו לכיוון היציאה.
"Besame, besame mucho..." זמזמה סשה מתחת לאפה.
"שוב פעם את עם הרמזים שלך?" שאל מקס, "אני מאצ'ו לדעתך?"
"קודם כל - זה מוצ'ו. ולא," קבעה סשה חד משמעית, "אתה לא
מאצ'ו. אתה פשוט תמים ונאיבי, וגם חסר לך קצת ידע מוזיקלי. אבל
בעקרון, אתה די חמוד."
"תודה תודה," מקס הבין שהוא מתחיל להתקרב לדייט שני, "את יודעת
שלא הייתי מדבר איתך אם לא הייתי חושב את אותו הדבר עלייך."
"כן, תיארתי לעצמי. בטח גם המצאת משפט חדש מיוחד בשבילי, ולא
אמרת אותו לפחות לעוד עשר בחורות לפניי."
"תתפלאי, אני משתדל שלא למחזר חומרים, מה שלא הולך - נזרק לפח
ונשכח."
"לא אמרתי שהשתמשת עליי במשפט שלא הלך,"  ציחקקה סשה, "אמרתי
שבטח אמרת אותו לפחות לעוד עשר בחורות לפניי. יכול להיות שעם
כולן הצליח לך."
"כן, בטח," ענה מקס והביט בסשה מלבישה סיגריה על פילטר פלסטיק
ומציתה אותה, "אם היה מצליח לי עם הראשונה לא הייתי ממשיך
לבאות בתור. הצלחה היא עניין יחסי."
"נכון," סשה לקחה שאיפה עמוקה מהסיגריה, "כמו שהפילטר הזה מצד
אחד נותן לי ליהנות מהסיגריה עם פחות נזק לבריאותי, אך מצד שני
הוא רק מסייע בעיכוב גידול חיית המחמד הפרטית שלי."
"חיית מחמד, פילטר?"
"אני מגדלת חיית מחמד. סרטן."



ביציאה, ניסה מקס את מזלו.
"מה את אומרת על מחר בצהריים, באותה השעה? אני אביא
פסיפלורה."
"שתהיה לי בריא מקס, כי אני כבר לא אהיה. בוא ואני אספר לך
משהו. האם שמעת פעם על קנצואלה ולאסקז?"
"תני לי לנחש, בגלל שאת מורה לספרות, אז היא בטח איזו סופרת
שכתבה איזה רומן פמיניסטי שבו היא הסבירה בעזרת דוגמאות שכל
הגברים הם שליחי לוציפר."
"דווקא לא, מקס. קנצואלה ולאסקז הייתה פעם ילדה בת שש-עשרה,
שכתבה שיר, שלמרות מילותיו הבנאליות הצליח להתפרסם בכל רחבי
העולם. עד היום זהו שיר מוביל בחתונות, אירועים משפחתיים וסתם
בפאבים. 'נשק אותי, נשק אותי המון, כאילו שהלילה זו הפעם
האחרונה...' נשמע לך מוכר, מקס?"
"לא ממש..."
"Besame, besame mucho... מקס," סשה הרימה את ידה וטפחה קלות
על כתפו של מקס, "תלמד לנצל הזדמנויות כשהן ניתנות לך, אולי לא
תזכה לסיבוב נוסף."
סשה החלה להתקדם לכיוןן מגרש החניה ומקס נשאר תקוע ליד השומר.
"חכי! אז מה זה אומר לגביי? אני זוכה לסיבוב נוסף?"
"תבוא מחר, נחיה ונראה עד כמה שזה תלוי בנו. אולי תזכה." סשה
המשיכה להתקדם, "היה שלום," היא הרימה את ידה לאות פרידה,
"מאצ'ו-מן..."
מקס חייך ומישש בידו בכיס הימני של מכנסיו כדי לוודא שיש לו
מספיק כסף לקנות את פרי הפסיפלורה היקר. השומר נעל את שער
הכניסה, והביט במקס.
"אה, זה אתה! נו, מצאת עוף צלוי?"
"לא בדיוק," ענה לו מקס, עדיין לא מצליח להוריד מפניו את החיוך
הילדותי והמרוצה עצמית, "אבל אפשר לומר שמצאתי פרגיה ברוטב
חמוץ-מתוק."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במחשבה שנייה,
כבר חשבנו על
זה, חשבתם על
זה?


זה שכבר חשב על
זה


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/8/05 23:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נץ השחר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה