מוצא את עצמי יושב מול המחשב, מתעורר. אולי רק לרגע, לרגע של
עצב, לרגע של חוסר תקווה, לרגע של פחד.
מתעורר מכל השמחה והאושר שהציפו אותי השבוע, כל התקווה, כל
הרצון הטוב, כל האמונה שהחיים מסתדרים, כל הפחדים שנמוגו בשבוע
הזה. ההרגשה הנפלאה שהציפה אותי כל השבוע, פתאום נעלמה כמו
חלום.
קורה לכם לפעמים שאתה מתעוררים מאיזשהו חלום ממש טוב ומגלים
שבעצם שום דבר לא קרה, לא זכיתם בלוטו, לא אזרתם את האומץ
להתחיל עם הבחורה שרציתם להתחיל איתה כבר מזמן, לא התחלתם את
החיים שלכם כמו שמזמן כבר רציתם להתחיל.
ואז מתעוררים לרגע שכולו אכזבה ענקית, שכולו הבנה שכל מה שהיה
עד עכשיו לא היה אמיתי, הכל היה חלום אחד ארוך.
גם אני התעוררתי מחלום כזה, רק שהחלום שלי לא היה בדיוק חלום,
לא התעוררתי במיטה, לא הייתי מלא בזיעה קרה.
סתם סיימתי שיחת טלפון פושרת, לא מלאת התלהבות, כמו שהייתה
לפני שבוע.
גם היא, גם השיחה, אולי זה באשמתי, אולי אני פשוט לוקח יותר
מדי ללב, אולי אכפת לי יותר מדי, אבל כשלא אכפת לי יכול להיות
שאני מחמיץ משהו.
בכל מקרה, ניסיתי להתקשר בחזרה, או שאני רק חושב על להתקשר
בחזרה, אני לא יכול להתקשר בחזרה, סתם לא בא לי.
רוצה לכתוב איזה משהו, משהו אפל, משהו קודר, משהו שיגרום לי
להרגיש יותר טוב...
אני כבר מרגיש יותר טוב...