דמעת דבש עושה דרכה מן התפוח למטה.
גם אני עושה דרכי במורדות.
אני יורדת מן ההר העצום הזה,
וסביבי זרים גמורים.
הם לא יודעים שאני במורד.
ראשי מתנשא מעל כולם,
ואני נראית חזקה כל כך.
עיני מכוסות משקפי שמש
ודמעה חמה נושרת,
כמו דמעת דבש מתפוח.
הם לא רואים.
כאן לא בוכים.
כאן לא מחייכים.
כאן עסוקים בריצה מתמדת.
אין לאיש זמן לעצור ולמחות דמעה,
גם לא ללקק טיפת דבש טועה
שנשרה מתפוח ראש השנה.
ואני מתגעגעת רק למגע ידך.
למגע, שאהב אותי שלושים שנה.
שכיסה אותי בלילה קר,
שניחם כשהוא כעס,
ששתק כשידו הונפה,
שנעצם כשניחתה..
אני אמורה לכעוס,
אין לי כוח לכעוס.
אני במורד מלקקת טיפת דבש..
לי יש זמן,
אני לא מכאן
אצלי זה ראש השנה.