די.
אני לא יכול יותר.
נמאס לי מזה.
למה היא לא נותנת לי תשומת לב בכלל?
למה היא משתמשת בי רק כשהיא צריכה אותי?
אני מרגיש כל כך קטן, וסגור...
אבל אני יודע שאני חשוב לה.
אני יודע שהיא אוהבת אותי.
שהיא צריכה אותי.
שנעים לה בזכותי.
שאני עושה לה טוב.
אאבל משום מה היא לא מספיק מתייחסת אליי.
אני כנראה לא נפתח מספיק.
אולי זה אני לא בסדר?!
לא... זה לא יכול להיות... לא עשיתי שום דבר רע.
די, פשוט נמאס לי לחיות ככה בחושך.
נמאס לי שרק כשאני כבר ממש זועק מכאבים, מדמם, רק אז היא
מתייחסת אליי.
מה קורה איתה?! מה, לא מגיע לי קצת תשומת לב?!
זהו, נמאס לי.
אני מעכשיו סגרתי את העסק.
לכי תזדייני!!!
סליחה, אני מתקן את עצמי... תישארי בתולה לנצח...
לא רוצה להיות הכוס שלך יותר! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.