"תכנסי לקישור" איתמר קפץ עליי כשנכנסתי למסנג'ר.
"זה רדיו." הוא אמר ואז התחיל לשדר.
הוא שידר איזה שני שירים שהיו קצת מקוטעים ואז אמר שיש לו בעיה
במחשב ושהוא ישדר שוב עוד חודשיים, כשהוא יחזור מארה"ב.
אפילו לא ידעתי שהוא נוסע.

אני אוהבת אותו. באמת.
כבר דמיינתי אותנו ביחד, וזה ייראה פשוט מוזר, וגם איך בכלל
שוכבים עם מישהו שבקושי מגיע לי לאמצע של הציצים, ואיך זה
יהיה, ואיך רוב הזמן סתם נשכב על המזרן בחדר שלו, נבהה בתקרה
ונעשה כלום.
יהיה לנו כל כך טוב ביחד.

כשנהיה בתיכון נהיה חברים. אני די בטוחה בזה. הוא ילמד מוזיקה
ואני אמנות.
אנחנו נזדיין בגיל 16 ויהיה לנו נפלא וניפרד בצבא והלב שלי
יישבר. טוב, לא יישבר, אבל בהחלט ירגיש בבאסה מוחלטת.
בצבא אני אעשה משהו חשוב שרק יעזור, כי אין לי תפקיד אחר בעולם
מלבד לעזור, ואחרי שאסיים צבא אלך לאוניברסיטה בתל אביב ואפגוש
שם מישהו שיזכיר לי את איתמר, ואנחנו נתחתן ויהיו לנו 3 ילדים
שרק יעזרו לכולם.

איתמר תמיד עוזר. הוא בכלל לא יודע כמה שהוא עוזר. אפילו כשאני
מספרת בדיחה לא מצחיקה הוא צוחק כי הוא יודע שאני אוהבת את
זה.
הוא תמיד מוציא אותי מהבאסה כשצריך.

איתמר יעשה צבא גם באיזו יחידה שרק תעזור, למרות שאף אחד לא
יידע, וכשהוא יסיים הוא יתחתן עם מישהי ויהיו להם 2 ילדים, ואז
הוא יתאבד וגם אחד הילדים שלו, והם יחיו ביחד בשמיים, ומדי פעם
הוא יבוא לבקר אותי, להוציא אותי מהבאסה כשצריך.

ועכשיו?

עכשיו הוא עובר לארה"ב לחודשיים ונהיה מנותקים לגמרי.
בעצם אולי יהיה לו מסנג'ר, והוא יתחבר לפעמים.

----

הערות הדוקטור:

אני אתגעגע אליו.