עכשיו כשאני יושבת וחושבת בהיגיון, אני רואה שאולי הכל היה
לטובה.
אחרי הכל, הסתדרתי יפה, יצאתי מהבוץ ואני מרגישה נקייה, כמו
חדשה.
מאז שעזבת הכל השתנה. הפכתי לסגורה ומופנמת יותר, לא היה לי
חשק לכלום אף פעם, חיסלתי קופסת מרלבורו ביום ומצאתי כל דיכאון
כסיבה חדשה לבכי ורחמים עצמיים.
זה מוזר לי עכשיו להתחיל מחדש ולהתנהג כאילו הכל בסדר איתי אבל
כבר התחלתי להתרגל לרעיון.
הפסיכולוג אמר לי שזה לא בריא לי לגור לבד, אז חשבתי אולי לאמץ
כלב, זה יכול להיות נחמד. אני אקח אותו 3 פעמים לטיול וגם יהיה
לי זמן לטפל בו כי אין לי עוד עבודה, אבל אני מאמינה שעם הזמן
אני אסתדר.
בזמן האחרון הרגשתי בחסרונך יותר מתמיד,
רק רציתי שמישהו יקשיב לי.
זה לא הרבה לבקש.
שיקשיב לי כמו שאתה הקשבת, שיצחיק אותי, שידבר איתי ושיאהב
אותי...