זיכרון ילדות שוטף אותי
גלים של בכי, הילדה הקטנה שבי
בא לי לצרוח בפניו לפעמים

למה לקחת אותי, ילדה קטנה תמימה
נגעת בי בצורה מטונפת אסורה
איך נעלת אותי, דחקת בי לפינה

השארת בי כתם שחור מאימה
ילד קטן חסר כל הבנה ובושה,
ושנים עברו, עדיין לא מבינה
לאן הלכה הילדה השמחה הנקייה?

מתרצת התנהגות מעוותת מיסוד
אי שם בשירותים נכנסתי ילדה מחויכת
יצאתי ילדה מלוכלכת

ואתה - שהשארת אותי, תקועה עם העבר שלי
ושנאה ששוטפת אותי... מגעיל אותי
הלוואי ותדע מה גרמת לי
איך עזבתי את האושר השמימי

פעם חייכתי ועכשיו אין עוד אני
כי אי שם הילדה שבי
נשארה עצובה, כולי, לבדי

שוטטתי שנים, תחושת כיעור
מהולה בעיוורון, איבדתי חיוך
נשדדה ממני התמימות

ושנאה אמיתית שוטפת אותי על הטמטום שבי,
עוצרת את עצמי בגלל הילדה ההיא
לא מעיזה תמיד מקפידה, חסרת כיוון - אבודה

ונמאס ודי! לסיוט שעבר, שנגמר.
התרתי את הסבך - הרמתי הקוצים
לא עוד ינעצו בליבי לא עוד נושפת בעורפי
אצא בקלילות, אנשום לרווחה אפרוש הדלת

אעבור דרכה פוסעת בביטחה פורעת שערי
אשה שלי אשה יפה - משוחררת אף אחד לא עוצר בעדה.