הקצת פתאום, בין זרועות נרדמים
והשחר אדרת מלכים
נדם אז קולי בחדרי חדריך
תור וזמיר אז השכים.
נשרים הובילוך הרחק מפתחי,
הרחק מלילות נחמה
בשברי החלום וביחף רגליך
ללמוד נדודי אדמה.
הבטחת כי גם עת אבק הלכים
בשפתיך - כרת תזכרני
לא ידעתי דרכיך אל ארץ ניכר, אך
ידעתי כי לא תכירני.
ממך והלאה עדי איזמרגד
הנוטפים בדמי שבועותיך
כל נדריי נאסרו לענבל
לקשור בין דממת פעמותיך.
הרחקת ללכת, אל דבש ומסתור
בין שאול ראשונים ותהומות
לבלי שוב, לבלי שוב! שדי מטר להבה
ייסרוני בארבע אמות.
והבטחת זכרון הדברים לי לשאת -
נסוגה אחור ברית קשתך!
תחילת דין נסתר ובהבל נחתם, איך
נפלתי חלל בהריך. |
