אני לא יודע כמה זמן אני כבר לכוד כאן. מה שבטוח - מחניק פה
כמו בגיהינום וגם חושך מצריים, או שפשוט התעוורתי. אבל כרגע זה
גם לא ממש משנה, שום דבר לא ממש משנה כשפלטת בטון של חמש טונות
מוחצת לך את הריאות.
הקטע הכי מפחיד זה שאתה לא יודע מה פגע בך.אולי זה בכלל לא
פלטת בטון.
דווקא נראה לי שהדבר שמוחץ לי את היד הוא חתיכת פח מגולוון.אבל
שוב, לא זה מה שמעסיק אותי כרגע. מה שבאמת מעסיק אותי זה
הצעקות והבלגן שלמעלה.
כבר די הרבה זמן אני שומע צעדים ונביחות.בטח מישהו כבר יריח
אותי באיזשהו שלב, אני מקווה שהשלב הזה יגיע מהר.די מחניק פה
וכמות החמצן לא גדלה עם הזמן.  
האמת היא שאני רוצה לצאת מפה לפחות כדי לראות איך כל העסק
ייגמר. מעניין אם כל השש-מאות איש מעוכים עכשיו על הבטונדות
כמו ג'וקים על סוליה.או שרק לי היה מזל נאכס.
אני עוד יותר סקרן לדעת מה קרה לזוג המאושר. כשאני שוקע ברחמים
עצמיים, אני נזכר בהם וקולט איזה באסה זה להימחץ למוות ביום
החתונה שלך. שיזכו לחיים ארוכים הכפרות.
ברגעים כאלה, יש לך די זמן להרהר על הסיבה שבגללה אתה נמצא
במצב המאוד מביך הזה.
כבר קשה להאמין שרק לפני כמה שעות רקדת, השתוללת, אכלת כמו
חזיר.והכל על חשבונם, אנשים שאתה בקושי מכיר. ההזמנות הבטיחו
חתונה מיוחדת.אה וואלה! -  התקשורת כבר תעשה מזה מטעמים. איך
בכלל הגעתי לפה?.שלומצי, הפוסטמה הזאת סחבה אותי לכאן, סתם
פחדה שיראו אותה ערירית, בלי חבר. אני מקווה שהגיהינום הקטן
שלה מחניק בדיוק כמו שלי.
אם אני יוצא מזה חי, זהו, אני זורק אותה לכל הרוחות.בתנאי שגם
היא חייה כמובן.
לא ייאמן! אפילו את השם של החתן והכלה אני לא יודע. העיקר
שהחופה כבר מאחוריהם.יתכן שעכשיו היא מעליהם.
הדבר האחרון שאני זוכר זה סנדוויץ' הפסטרמה שהכנתי לעצמי בעמל
רב.כן, חומוס, זיתים, הפסטרמה הייתה מצוינת, עדיין יש לי ביס
לא לעוס בפה. רק שעכשיו אני כבר לא אסיים ללעוס אותו כי הלסת
שלי מרוסקת. אם הייתי יודע שככה זה ייגמר, הייתי שותה איזה
משקה חריף במקום.
.פיגוע בחתונה, יש לזה ניחוח מאוד אישי. זה ממש מעוות ללכת
להרוס למישהו ספציפי את החיים. למשל לפוצץ אוטובוס זה יותר
הומני, אין לך מושג את מי אתה הורג. האנשים שנמצאים שם הם
אקראיים לחלוטין.לא כמו כאן. בעצם קשה לאמר אם זה היה פיגוע,
הכל קרה כל כך מהר, פשוט  שקעתי ונפלתי.יתכן מאוד שזאת רעידת
אדמה, הם מבטיחים אחת כבר די הרבה זמן. זאת הבאסה האמיתית,
שאתה לא יודע למה זה נוחת עליך. נוחת כמו פלטה של חמש טון.
נו! קדימה! תמצאו אותי כבר! מזה כמה שעות הם מתהלכים מעלי,
דורכים על הפלטה שלי, נובחים וצועקים פקודות. הכלבים שלהם
תתרנים לגמרי.אני מסריח כמו הירקון, מדם ומנוזלים אחרים והם
עוברים מעלי ולא מרגישים כלום. לפני כמה דקות הם שאלו אם יש פה
מישהו חי,
אז צעקתי שיש.אף אחד לא שמע. מה לעשות, כשכמה טונות של בטון
מזוין רובצות לך על החזה, אתה לא ממש מצליח להביא אותה בצרחות.
זה לא שהתייאשתי, בכלל לא, פשוט אין הרבה דברים שאני יכול
לעשות כרגע למען עצמי. כל נשימה היא כאב תופת, אני לא יכול
לסובב את הראש כי איזה מוט פלדה קיבע לי אותו למקום, הפה שלי
מלא בחצץ ובפסטרמה, וחושך בעיניים. את הרגליים שלי אני לא
מרגיש מזמן, זה לא סימן טוב.זה שאני לא מרגיש אותן, לא אומר
שהן שלמות. וגם אין לי מושג כמה זמן אני לכוד כאן.אולי כמה
שעות, אולי כמה ימים,
זמן הוא גורם נוסף שמאבד כאן את משמעותו.
עכשיו כבר קשה לי להאמין שפעם ידעתי חיים אחרים, שיש משהו מעבר
לקבר המחניק הזה.
אחרי שאתה תקוע כאן מספיק זמן מתחיל להראות לך כאילו ככה
נולדת, מעוך על דופן של קיר, כאילו מעולם לא ראית שמיים, לא
הלכת לגן,  לא שיחקת כדורגל, עשית צבא, זיינת.
העיקרון היחיד שקיים פה הוא עיקרון האי וודאות. האם אני תקוע
כאן לבדי? כמה זמן זה כבר נמשך? כמה זמן זה עוד ימשך?.איך כל
העסק ייגמר? אולי הם עובדים על החילוץ שלי ברגעים אלו
ממש.שיוציאו אותי מכאן! איזה באסה להגיע למצב כזה בגלל מישהו
שאתה בקושי מכיר והחברה האגוצנטרית שלך. אם זה היה תלוי בי, לא
הייתי יוצא מהבית.
אני נורא משתדל להיות חיובי. אבל הפלטה לא נותנת לי.
.כן!!!!!! יש פה מישהו חי!!!!!! תמסרו ממנו ד"ש לחתן
ולכלה!!!!!
אם לא הייתי בטוח שאצא מפה, הייתי מוותר מזמן.
אני לא מתכוון להתעלף לפני שיוציאו אותי.אחרי זה, שיטפלו בי
איך שהם רוצים.
וחוץ מזה, לא התעוורתי. סתם חשוך פה.