[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רק מירב
/
מה שנשאר מאחור

כולנו נושאים עימנו דברים מהעבר
והדברים הללו משפיעים על מה שאנחנו בהווה,
על מי שאנחנו,
ולנו רק נותר לראות כיצד מתבטא הדבר:



זה נגמר מזמן, כל מה שהיה נראה כעת כמו חלום ישן,
לא מציאותי.
אני עדיין רואה אותך פה ושם, פה ושם עוד זוכרת.
מילים נצרבות מתחת לעור, חודרות עמוק,
חותכות,
ולך לא אכפת, אפילו לא קצת.

מילים נזרקות מפיך ומיד אתה שוכח,
ואני?
אני נותרת שם לגלות כמה חדות הן המילים,
מתבוססת בדם שלי לנגד עינייך הצוחקות
צחוק מרושע, צחוק צורם.

רצית שאבכה אך לא בכיתי, לא מולך,
נשבעתי בתוכי שלא תבוא על סיפוקך,
שדמעה לא תיפול מעיני אל מול עיניך, הצלחתי,
לא בכיתי עד שהייתי רחוקה משם,
רחוקה ממך.

אהבה לא הייתה שם, הכל היה מהיר מידי,
גם שנאה לא חשתי כלפייך אף לא לרגע,
רק כעס גדול על עצמי, רק על עצמי,
בלי סיבה.

עם הזמן קילפתי את הפצעים שפערו בי מילותייך,
קשה לשמוע את מחשבותייך יוצאות מפה של מישהו אחר,
נאמרות בקול רם במטרה להעצים את הפגיעה בך
כאילו לא פגעת בעצמך כבר מספיק.

אבל הצלחתי להתגבר, גם על הכעס,
ואולי עליי בכלל להודות לך על כל העניין,
כשפתחת את קירבי בכזו ברוטאליות נאלצתי להתגונן,
סירבתי להביט במילים הצרובות בעורי מפני שנאמרו
כדי לפגוע, גם אם כל אלו היו מחשבותיי
המקור לשנאה היחידה שחשתי,
השנאה כלפיי.

זה צרב וצרם, זה כאב אבל כשניסית לנפץ אותי לרסיסים
אני ניסיתי להדביק את עצמי מחדש,
ואתה התקשית יותר ממני,
קשה לשבור משהו שכבר שבור זמן כה רב לחלקים כה רבים.
וכשתקפת אותי יצאתי נגדך,
כשירית לעברי את מחשבותיי במילותייך
הפלתי את מילותייך תוך שינוי מחשבותיי.
הפסקתי לשנוא את עצמי כי כשנתת לי את כל הסיבות המתאימות
מצאתי את כל הסיבות הסותרות.

רק שריד אחד שתבע את חותמו בעור חשוף נותר מאחור זמן כה רב,
אמרת שקיווית שבאתי לחשוף את עצמי,
לא ידעת שבאתי לומר שלום,
אמרת שאינך מכיר אותי שאני מסתירה את עצמי מכולם,
והביטחון ביציבותי היחידה התערער.


רק עכשיו כשאני יודעת שטעית,
אחרון החתכים נעלם,
החתך העמוק ביותר איננו קיים עוד,
אינני מסתירה את עצמי,
לא עכשיו, לא אז,
אתה פשוט היית עיוור מכדי להבין שיש אנשים
שהם כמו שהם, בדיוק כמו שהם,
ואני כמו שאני.
אתה הוא זה שהסתתרת,
הסתרת את עצמך תחת כל-כך הרבה מסיכות
וידעת את זה, פשוט חשבת שככה כולם.

פעם הכרת אותי רק לא רצית להאמין בכך,
ואני הכרתי את הצד שנתת לי להכיר,
עכשיו כבר אינך מכיר אותי,
אינך יודע מי אני,
השתנתי.
ואתה?
אני מניחה שאינני מכירה אותך,
אבל ראיתי יותר מצד אחד שלך,
לפחות ארבעה,
אז תודה,
עכשיו אני יודעת מי אני,
עכשיו אני שלמה.

במובן מסוים זה כן תודה על שפגעת בי,
אני חזקה יותר כעת, בטוחה יותר,
אך אתה לא תדע זאת,
פספסת את הזדמנותך כשניסית לנפצני.
גם את התודה לא תשמע,
כי למרות שאני עוד רואה אותך פה ושם,
בינינו אין כלום
אף לא הרגש הקטן ביותר של חיבה,
אף לא החלפת מילה.
אינני מאשימה אותך,
כולנו עושים טעויות
רק שחלקנו גם עוצרים לראות מי נפגע בדרך,
חלקנו לומדים מהטעויות שלנו,
וכמו שאמרתי לך כבר אז - אני מקווה שתבין
שאפשר להיות מאושרים,
ואני מקווה שתהיה מאושר
באמת.

זה נגמר מזמן,
ועכשיו הכל נשאר מאחור - במקומו הטבעי,
וגם זה, כמו זיכרונות רבים אחרים מן העבר,
יתכסה שכבות שכבות של אבק שיוסרו רק לעיתים
כדי לזכור כמה שטוב לי כעת,
ולזכור להעריך זאת במידה הנאותה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"האלימות בשראל
עברה את גבול
הטעם הטוב"


ריטה בראיון לדן
שילון


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/8/05 16:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רק מירב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה