מיסטרוד, עושה לי בחילה.
זה לא שהוא חסר שיניים, או מדיף ריח רע.
ממש לא. הוא נראה דווקא מהמם ומתלבש מליון דולר.
אבל עדין עושה לי בחילה.
אני לא יודעת איך, אבל הוא תמיד מצליח  להוציא מילה מהקשרה.
אם הוא מבחין למשל, בפרסומת של מפעל הפיס, בזו הלשון:
"שבעה מליון שקלים בלוטו."
מיד הוא מחשב את זה לאותיות.

מיסטרוד גם מלא בתבונה. הוא תמיד מבין דבר מתוך דבר.
אם נניח, אני מכינה סלט גזר או מלפפון, מיד הוא נתקף בחשק.
אותו הדבר קורה כשאני מטגנת סופגניות.
ואם יורם שואל אותו בטלפון:
"אתה יורד השבת לים המלח"
אז מסטרוד תכף ומיד עונה:
"יורד גם יורד. כל השבוע."

יש לו פה מלוכלך. הוא מלא בדיחות גסות כרימון.
פעם אחת, תליתי שלט בכניסה לחדר שלו:
"ומותר האדם מן הבהמה אין."
אז מיסטררוד הוסיף בלורד ארטליין: "זין!"
ובלבי חשבתי: למה שלא יצא בשן ועין...

ופעם אחרת, למדנו חומש, למדנו גמרא, עד שהגענו לסיפור על הכהן
שאמר:
"הגיעני כזנב הלטאה."
- בדקו אחריו ומצאוהו פסול לכהונה.
האמת, שמיסטרוד לא ממש הבין את הכתוב, והייתי צריכה להסביר
לו.
אבל הוא עדין לא ממש הבין.

אמרתי לו כבר לפני שנה, שלדעתי, לא רק העיניים הן ראי הלב, אלא
גם הפה.
הוא לא הקשיב לי.

שלשום, שעברתי ברחוב.
ראיתי אותו משתכשך במיץ של עצמו, במיץ זבל, ליתר דיוק.
הוא הושיט לי יד, אבל לא לחצתי אותה בחזרה. נגעלתי.
"מיסיס תרבות, וכבר סובלת מסניליות" שאל בהקנטה.
עניתי לו:
"לימדו אותי, כשהייתי קטנה,
שלא מתקרבים למקום מלוכלך כדי לא להסריח.
מיסטר רוד כבר לא עושה לי בחילה
הוא סך הכל זקוק לגאולה.