אני יושבת בחוץ
כי אני אוהבת לראות את
הילדים שלי גדלים מהחול
ובין כל העשבים השוטים.
הרוח חזקה וכמעט
שמעיפה לי את הכובע
ומאיימת לחשוף שיער לא מסודר
ועיניים רטובות.
ופתאום, אני פולטת צעקה
שמהדהדת בין כל פעמוני החצר
מחלחלת אל האדמה
הפורייה הזאת.
אני צועקת:
"אלוהים, אתה בן זונה". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.