פרידה היא מוות של לבבות...



רוח סתיו קרירה נושבת בחוץ, מרוממת עלים אל על.
ואני כאן, עומדת ומביטה אל הקבר האפור, הטרי.
כאן נטמנת לפני דקות ספורות, מותיר אותי המומה וכואבת, מחכה
לשובך.
מחכה לקולך העמוק המשרה עלי ביטחון ושלווה.
מחכה למילותיך הנעימות המבשרות תמיד דברים טובים.
מחכה לליטופיך המעוררים בי תחושה של עונג והנאה.
מחכה לחיבוקיך המגנים עלי מהעולם הקר שבחוץ.
מחכה לנשיקותיך הלוהטות המפשירות כל חלקיק צינה וכפור בגופי.
מחכה למגע ידיך החמים הממיס אותי בכל פעם מחדש.
מחכה לחיוכך התמים המרמז על תקווה ונוטל ממני את תחושות
היאוש.
מחכה לצחוקך המתגלגל הלועג לאנושות הקודרת הזו.
מחכה לפעימות לבך ההולמות בחזקה ומסמלות את חייך התוססים.
מחכה לתאווה העצומה שבך, לתשוקתך לבלתי יאמן.
מחכה לרצונות ולדחפים שלך, הנוגדים את החברה האטומה והמנוכרת.
מחכה לתווי פניך החדים המטילים חרדה גדולה על המתבוננים בהם,
אך לעולם לא עלי.
מחכה לך חי ונושם בעורפי, מחכה ונותרת לחכות לעולם...