בערגה מובהקת הוא ביקש להפגש עימי בעוד 10 שנים בכדי לבדוק האם
אותו מבט מסוים בעיניי עם הקמט בין הגבות עוד יישאר, אם הבעות
פניי לא יזדקנו ויעלמו,
אם גם בת 30 עוד אהיה לביאה.
ללא הסומבררו ובקבוק הטקילה ביד, ולא היה ניתן להתבלבל -
מקסיקני בכל משמעות המילה.
מקועקע מכף רגל עד ראש, סמרטוט על גופו, שערו מדובלל,
מבטו חודר כסכין, דורש בעוד בירה אחת שתהיה לנשמה.
30 ריאל בכיס וכרטיס נסיעה.
שולף עוד סיפור כמו קוסם מנוסה, מתבלט כמו פסיפס בין המון
נוודים,
משתלב ביניהם כמו עוד טלאי בשמיכה.
מספר לי איך דרוש לעתים לנגן מנגינת נדודים, למה אסור להתמכר
לנחמת אחרים ומותר להתגעגע לחיים רחוקים.
איש מבוגר עם נשמה צעירה במילותיו צובע לי עולם בכל צבע
שאבחר,
מראה לי מכחול, מורה לי את הדרך, מעורר בי קנאה -
והמון תהיה על בחירותינו שלנו בתור בני אדם,
על הקרבות למען חופש נכסף, חוכמת חיים מצטברת ואושר פנימי -
טבעי וטהור שנוצר בתוכו סיפורי אלף לילה ולילה.
נפרדנו כשהיה קרב לצוץ שוב השחר. חששתי שמא זה היה רק חלום
ואותו נווד מסתורי אינו קיים כלל.
הבטתי אל ידי הימנית, ראיתי צמיד חרוזים פשוט, צבעוני,
מעורר תהייה, מעט דהוי בצבעו
אבל אין זה משנה כלל, כי מלא נוכחות הוא ממש כמו אותו האדם
שהעניק לי אותו במחווה כה צנועה, כה יפה.
מקסיקני אחד שלא שייך לאף איש וחבר של כולם.
אם תלכו לקנקון בסביבות ספטמבר,
תשאלו על "פאקינג ג'יפסי" הוא כבר יצוץ, יכנס ללבכם,
תמורת בירה זולה יוסיף עוד סיפור
שיהיה בשבילכם, שיהיה לנשמה.