מיקאל אמיר / טלטלה של הקלה |
עברתי בין קודם לאני.
מצאתי בה נענועי שדיים,
טפטופים של ציפיות
וארגזים מסודרים של פינות
מחודדות, מעוקמות, דוקרניות.
בצרתי דימויים סחוטים - יגעים.
קיפלתי - להנביטם עם בוא הצמא הגדול,
עם בוא צבאות ה"תן לי" ולגיונות ה"מגיע" -
השולחים בערות בבארותיי,
שריפות קנאיות לוהבות: "שלי"! "שלי"!
אולי אשב לי כאן בצל הרעד שאחרי,
אקשיב איך גוף חרוש שמועות מנץ
חיוך ראשון של חופש זך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|