ארבע לפנות בוקר
היא השעה שאלוהים ישן
והשטן משוטט בין הסמטאות
עם בקבוק של רום ויו הו הו
נשם עשן שחור בנשימתי
הוא מרעיל את שמלותיי את צווארי
נוזל דם שחור משפתיי
אשמה נוזלת משפתיי
העבר נוזל משפתיי
טעמך
אף תנועה
שקט מוחלט
כמו סכין הלכת
כמו סכין בבשר הרך
הם אינם, האהובים אינם
הנשרים דווקא כאן
עוד השחר יעלה עלינו
והחלב יחל לזלוג המנצח ייתן את האות
אחת שתיים ו-שלוש
שפתיים לוטשות קול נשמע
קולו של אף אדם
הרוחות הענוגות של מאי
סוגרות את הדלת אחריהן
אומרות יפה שלום
מפריחות נשיקות;
ושוב קולו של שום איש
עולה באוזן
כמו מכתש אדירים
שחור משחור חיוכו
פוער את פיו
ועיניים משוכנעות באחת,
להתעוור. |
