חלום שחלמתי, חוזר ומכה בהבזקים קטנים לאורך היום, מעורר תהיות
ועקצוצים בעורי.
ערפל מחשבתי שחוסם וחוסם, ופתאום כבר אין לי מה לומר לך, לא
מסוגלת לענות על השאלות שאתה שואל ולפני רגע בלבד תכננתי מה
אגיד אם תשאל אותן.
אתה שואל "אוהבת?" ואני אומרת "כן" וכך בלי לחשוב, מפרקת עוד
קשר, עוד חוט שנפרם ונושר מצרור חיי. שום דבר כבר לא יהיה כמו
קודם, והחיים שהכרתי לנצח ימשיכו לזרום, אך אני כבר לא אהיה
בתוכם. אני כבר עברתי לנהר אחר, ובו כל מה שיש לי הוא זכרון
אחד גדול וכואב.
החיים הם לא נהר, החיים הם יער, שבו אנחנו נודדים בין נהר
לנהר, רצים יחפים וספוגי מים על הבוץ והקוצים, ימי דכאון
ודמעות.
עד שאנחנו מגיעים לנהר הבא בתור, כבר נושר מאיתנו חלק מהכאב,
ויש לנו אפשרות להתחיל מההתחלה, לפתוח דף חלק כמו שנוהגים
לומר.
ואני, אני שוב אפתח עוד דף, רק שעם כל דף שאני פותחת הדף הקודם
משאיר על הדף החדש יותר סימני חריטה, שרידים מעפרון חיי
הקודמים שנסגרו.
אני מתה ונולדת, פותחת וסוגרת, עוזבת ומתמקמת. שום דבר לא
יעצור אותי מלברוח, מלמחוק חיים שלמים שחייתי ולצייר חדשים,
אני אחיה את הרגע, כשיימאס ואסבול, ארוץ לנהר חדש עשוי מדמעות
הנהר הקודם, ואשחה, ואחיה, ואשמח, עד לפעם הבאה.