אני הולכת בשביל המצוייר
שביל עפר של טבע מוכר.
משמאלי אבנים,בכל הגדלים
זיכרונות חקוקים בסלע.
והכל פתוח העצים מצלים
והרוח אותי מלטפת.
אנשים חולפים לצידי
אך היא תמיד איתי,
אותי עוטפת.
הולכת בשביל המצוייר
בשביל הדרך של החיים
משמאלי אדמה פוריה
שדרך אדם בה לא נגעה
והדמעה בה לא השתחררה
אל הנצח.
באופק ההרים נישאים.
בנוף המתחלף יש צבעים חדשים.
האם לצידם אחלוף?
האם את ליבם אכבוש?
והשביל המצוייר יקבל פיתולים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.