ויום אחד, כשאני שוחה לי להנאתי את שחיית הבוקר שלי, אני רואה
בדרך, על המסלול הקבוע שלי, משהו טעים לאכול. אמנם חשבתי
להתחיל דיאטה באותו יום, אבל כמו בכל פעם אחרת גם הפעם אמרתי
לעצמי שאתחיל מחר. עוד לא הספקתי לבלוע וכאב חד מפלח לי את
החך. עוד לא הספקתי לפלוט אנקת כאב ומצאתי את עצמי באוויר תלוי
על חוט שקוף, מובל לדייג זקן. ממש כאב לי הפה ואפילו התחלתי
לדמם, והזקן לא רק שלא התייחס לדימום, אלא גם הוציא לי את הקרס
באופן הכי ברוטאלי שאפשר. איך ששחרר אותי מהחרא הזה פתחתי את
הפה וניסיתי לדבר את דרכי החוצה מהצרה שנקלעתי אליה.

"תשמע", אמרתי, "כמו שאתה רואה אני דג זהב, ככה שלא יצא לך
ממני שום דבר. מצד אחד אני לא טעים ומצד שני אני גדול מדי
בשביל לשחות באקווריום. אז עזוב, שחרר אותי ותנסה לדוג לך
מישהו אחר".

הזקן לא התבלבל וכמו כל זקן אחר גם הוא היה פעם ילד ושמע את
הסיפור על דג הזהב. "לפי מה שאני הבנתי, אם אני משחרר אותך
מגיעות לי שלוש משאלות", הוא רטן כלפי. למה הזקנים האלה תמיד
רוטנים?

"יודע מה", המשכתי לדבר בעדינות, למרות שהייתי כבר מה-זה
עצבני, "בוא אני אתן לך משאלה אחת ונסגור עניין. אה, וזה לא
יכול להיות שיהיו לך אינסוף משאלות ולא שיהיו לך כוחות על
טבעיים שיאפשרו לך להגשים משאלות לעצמך".

"מה זאת אומרת אסור? ולמה רק משאלה אחת?", שאל הזקן הרוטן
ועכשיו גם המאוכזב.

"אסור בגלל שאסור, גם פעם כשהיו שלוש משאלות הייתה ההגבלה
הזאת, זה כלל ברזל, שבלעדיו היה כאוס בעולם וכאוס זה משהו שאף
אחד לא רוצה, אולי רק השטן והוא ממילא לא מחליט בדברים האלה של
משאלות. ולגבי הצמצום, זה משהו שהשיג לנו ארגון דגי הזהב
הבינלאומי במשא ומתן קיבוצי עם אלוהים בכבודו ובעצמו. הוא לבדו
החליט להקל עלינו ולצמצם את היקף העבודה שנאלץ לבצע בתמורה
לשחרורנו מחכות הדייגים. חוץ מזה, זה מה שיש, רוצה תקח, לא
רוצה אל תקח. אבל דגי זהב שמנים יש מיליונים ואתה יכול לקנות
אותם בגרושים. לעומת זאת משאלה זה לא משהו שבא ברגל", זה בא
בסנפיר, חשבתי לעצמי וחייכתי.

כנראה שהחיוך שכנע אותו כי הוא הסכים לעסק. "יודע מה, אני רוצה
עשרה מיליון דולר בבנק... לא רגע, אה... אני רוצה לחיות
לנצח... אה, לא, לא, סליחה, אין לי מה לחיות לנצח אם אני לנצח
אהיה דייג עני וחולני, יודע מה, אני רוצה בריאות, תמיד אומרים
שהבריאות זה הכי חשוב לא?", הוא נראה מבולבל אז שאלתי אם הוא
בטוח. "לא, רגע, אני רוצה שהילדים שלי יהיו בריאים עד יום
מותם, זה מה שאני רוצה", הזקן חייך ונראה נרגש, שהצליח לשלב
בין שני הדברים החשובים בחייו, בריאות וילדים.

"זו המשאלה שלך?".

"כן".

"אתה בטוח?".

"כן".

"סופי?".

"מאה אחוז, יאללה, תן כבר את המשאלה ואני אשחרר אותך", הוא
התחיל לרטון שוב.

"לא, לא, זה לא הולך ככה. קודם אתה משחרר אותי ואז המשאלה
מתממשת. כי איך אני יכול לדעת שתשחרר אותי אחרי שתתממש
המשאלה?".

הזקן חשב לרגע ואז שחרר אותי. ראיתי אותו מסתכל אל המים עוד
כמה דקות, בתקווה שאעלה על פני המים ואגיד לו שהמשאלה התמלאה.
אחרי כמה דקות נמאס לו והוא התחיל לחתור אל החוף. אני המשכתי
בשחיית הבוקר שלי ותהיתי אם הפירסינג שעשה לי הקרס יחלים.