אני חושב - משמע אני קיים.
ואם אני חושב שאני קיים אז זה גם אומר שאני קיים?
אני בסה"כ חושב שאני קיים, אני יכול לחשוב גם שאני איש עשיר
מאוד, זה יהיה נכון?
האם זה יהיה נכון?

אני חושב... (פאוזה)
חושב...
חשבתי די!

אולי אני צריך ממש להתרכז... כי זה בעצם הגיוני. אם אני אוכל
להתרכז טוב מספיק
אני אשקע במעין פנטזיה שאני עשיר ויש מסביבי כמה בחורות
יפיפיות לבחירתי כולן לבושות
בלבוש שאינו הולם שכונה חרדית, נעים לעין, הן יושבות עלי,
מתחככות בי... צוחקות מהבדיחות שאני מספר שמעולם לא
הצחיקו איש. אוהבות אותי באמת, לא כמו... שמי שלא אציין את
שמה, לא בגלל שזה מכאיב לי או משהו, רק כי לא מגיע לה
הפרסום... הן אוהבות אותי באמת! נוגעות בי!
אולי נעלה על היכטה שלי, ונשוט בים, נשוט... או שאולי נצא לרכב
על סוסים, נרד באחו, נאכל ארוחת צהריים
קלילה ואז נעשה אהבה, אהבה אמיתית ונגמור ביחד. כן! זאת אהבה
מה שהן נותנות לי!
ובוווום! חזרתי לפה, יושב ומדבר שטויות.
לרגע באמת לא הייתי אני, לרגע באמת העולם היה יפה יותר, הלוואי
והייתי יכול לחיות ככה את כל חיי, רק לשבת ולדבר שטויות,
ולחיות חיים אחרים.

רגע...?
זה נחשב להתקיים? אני קיים אם אני רק חושב שאני קיים? זה
מספיק?
ואם אני לא יוצר כלום, אני קיים? אני קיים אבל לא מתקיים!
מה זה אומר?
לאן אני חותר בכלל בכל המלל המיותר הזה?
אולי לא הייתי צריך לדבר בכלל...
כן! הייתי צריך לסתום את הפה, הייתי נראה בנאדם חכם יותר!

(יושב בשתיקה מלטף את הזקן באיטיות 7 פעמים)

(מתפרץ) אבל אני יודע שאני קיים!
אני קיים!
עובדה! (צובט) כואב לי...
עובדה! (מגרד) נעים לי!
אבל עובדות לא מספיקות! אני יכול לחשוב המון, אפילו עד הליקוי
חמה הבא, אבל זה לא גורם לי
להרגיש קיים.  כנראה שלהיות קיים והרגיש קיים זה שונה...
אולי להרגיש קיים זה להרגיש שייך...?
אולי להרגיש קיים זה להיות מישהו חשוב!
אולי באמת כדאי שאני יחזור לדמיין חיים אחרים,
האושר מחכה לי, אני אמשיך לדמיין אותו פה...