א.
בכפר קטן למרגלות ההרים האפורים חי פדרו. לפדרו הייתה, לא
עלינו, אישה גנדרנית. את מיטב זמנה הוציאה --- אשתו הגנדרנית
של פדרו, בטיפוח המראה והתחושה הנשית. אין צורך ברכילות
מרושעת, די אם נתעכב קמעה על דקות ההבחנה בין טיפוח המראה הנשי
לטיפוח התחושה של  --- שים לב  ש"תחושה" ו"נשית" מצלצלים, כפי
שהתכוונתי, חושנית. בקיצור פדרו ידידנו אכל שפרוטים, גבינה
בולגרית וזיתים. בימי חול הכין פדרו, שכבר הצליח לעורר אצלנו
מידה מסוימת של סימפאטיה,  חביתות מביצים טריות שאסף בעצמו
בחצר.

ולמה הטרחתי אותך עד למקסיקו הרחוקה? תירס.

יום אחד גורלי שב פדרו, כהרגלו, רצוץ ועייף משדות התירס
הזהובים. כאן כבר ברור למה --- גנדרנית כל כך.  היא יכלה,
באותה מידה, להיות רעיה ואם מסורה, עד לאותו יום גורלי בו
חלתה, לא עלינו.  וכשפדרו עזב את שדות התירס הזהובים נאנחה
עמוקות במיטה וביקשה מפדרו מותק שהיום אין גפילטע. בקיצור,
פדרו הניח מחבת משומנת היטב על הפתילייה ויצא לחצר לאסוף
ביצים. עד כאן הכל רגיל. שמן חם ניתז מבעבע. פדרו שבר ביצה
ושפך את תוכנה לתוך השמן. "אוי ויי" מלמל פדרו. גרגר של תירס
מאובק, שנדבק לחולצתו נפל ישר לתוך השמן החם. עד כאן הכל
הגיוני, החולצה של פדרו ספוגה בזיעה. פדרו עובד בשדות התירס
הזהובים. גרגר תירס נדבק ונפל לתוך המחבת. ההמשך ידוע. מתוך
גרגר התירס המאובק נשלף פרח צחור. וכמו שאימא ניבאה עוד בברית
של פדרו, הוא עוד ילמד את המקסיקנים לאכול תירס. מאז ועד היום
מכבדים האמריקנים את זכרו במנה גדושה של פרחים צחורים כל אימת
שהולכים לקולנוע. החמאה הסמיכה שייכת לסיפור אחר. כולם זוכרים
טובה לפדרו העשיר. גם האימא זכורה לטוב. אבל  כמו בכל סיפור
שוכחים את ---  האישה הגנדרנית של פדרו.


ב.
אני עוד חייב לך הסבר על ההרים האפורים שלמרגלותיהם חנה פדרו.
על האפרוריות אין מה לדבר. בלעדיה היו ההרים מאיימים כל כך
שאפילו פדרו לא היה מעז. אבל ההרים, למען הדיוק, מדרון עזוב על
גבעת אבנים מצויה, דרושים לפדרו. שם, על המדרון העזוב, חצב
פדרו בסלע, סיתת אבנים בשתי ידיים שמאליות. השמאליות כמו
האפרוריות, דרושה לי, כי מי שיודע מה הוא עושה, עושה מה שהוא
יודע. ואני הרי מספר בזכות השטות. בנקודה זו ברור שאפשר להחליף
את מקסיקו בנופים אחרים, את פדרו בשמידט או באוחנה. אבל ברקע
אני צריך אימא יהודיה , מדרון, אבנים, סיתות. האימא היהודיה
שלי צריכה להאמין בשדים ורוחות, כזאת שכבר בברית של פדרו תכריז
בקול שהוא עוד יכניס רוח באבנים. המדרון דרוש לי משום שבקצהו
למעלה שוכנות הרוחות. בסופו של דבר יכניס פדרו את השדים
השוכנים במרומי ההר לתוך האבנים עד שכל הכפר יצבא על פתח בית
התפילה של הכהן הגדול פדרו. הכהן הגדול, למען האמת , לא ראה
רוח מימיו. מאז שנפלה מידיו אבן והתגלגלה מקצה הכפר ועד קצהו
האמין פדרו שהשדים אוהבים לדור בתוך אבנים עגלגלות. ולספקנים
אמר, שנראה אותם מכניסים שד לתוך מדרגה. בסופו של דבר האנשים
לא טיפשים. הם הבינו שהכהן הגדול הוא בסך הכל סתת. אבל מה
שבטוח מלמלו תפילה חרישית, מלמלו וחצבו באבן פן יכנס השד בהם.
הייתי צריך אולי  להכניס איזה שמץ של ערמה לתוך האישיות
הנאיבית של פדרו. אבל למה לשקר? פדרו לא הזהיר את צאן מרעיתו
מפני תחבולות השדים. האחריות היא כולה שלהם. הם הביאו את בניהם
ובנותיהם החולים אל פדרו שיוציא את השד אל תוך האבן. הוא רק
חצב באבן באדיקות, סיתת וליטש משכן נאה לשדים.
שוב שכחתי את  --- אשתו הגנדרנית של פדרו. כי מה היה עושה
ידידנו פדרו על המדרון האפור, העזוב לולא שילחה אותו --- לכל
הרוחות והשדים?