אני זוכר עוד את הרגע,
שבו הופעת מלפניי;
כמו זיק שלמות בלא כל פגע,
כמו זיק תמצית חלומותיי.
בתוך צער, לית תקווה וסבל
ובערבול הבלי-חיים
שמעתי ארוכות קול נבל,
בליל ראיתי פני פנינים.
חלפו שנים. רוחות וסער
את כל זכרונותיי מחקו;
חתכו זכרון קולך כתער,
זכרון פנייך הם טייחו.
בחושך-שבי, חושך-עוצר,
אז נמשכו להם ימיי,
בלי האליל, ועם החוסר
ברגש ובאהבת חיי.
אך נשמתי שוב נתעוררה,
ושוב הופעת מלפניי;
זיק של שלמות בלא כל שבר,
זיק של תמצית חלומותיי.
הלב פועם, פועם בקצב,
ושוב הם קמו לתחייה:
גם האליל וגם השצף,
הרגש ואהבת חיי.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.