אדמת העיגול האפורה
מלטפת עכשיו את גופך.
תולע ושרץ
סופחים את בשרך החולה.
עורך הרזה הכבוש
התלוי
עוד חי בי
עוד לא נעלם.

המיית קולך היא צלצולי אוזניי
לאחר הקרב.

הצינורות והחורים
פסקו לקול התשואות.
כולם הריעו לך גיבורי
כולם חגגו כשעלית בשקט
אציל שכמוך.

הכאב הנורא שהפך לשגרה
יום יום לקום
להסתכל על עצמך
ולהתייסר. להתחרפן.
ואין אונים באיש.
הפכת לבשר תלוי ספוג סרטן
יותר מדי חורים היו בך.
עכשיו פסק כאבך
עכשיו אתה נח
ורק בנו מכרסם הכאב
על חסרונך הנורא.