אני נוסעת לבדי בטרקטורון
שערי מתפתל בתוך עצמו ונקשר
כלהקת נחשים ארסיים
ונזכרת איך התרגשתי כשנתת לי לנהוג
בין השדות השורצים אנפות.

אני עוצרת ליד כרם עסיסי וכבד
תולשת כמה ענבים
ושוטפת בברז צדדי.
בנשיכה עדינה מתגלה הגלוקוז החבוי
בעטיפה הירוקה הזו.

אני נוסעת לאט
ובוחנת את ידיעותיי באזור.
ציפור קטנה עפה מעליי
ואני כמובן לא מזהה,
ונזכרת בנסיעה שבה הכרת לי
את הסיק-סק.

שמות הצמחים אילמים
כך גם קולות הציפורים
הכרמים שותקים בהדרם
הפרחים שלך יבשו.
הטבע מקונן עלייך.