הגזירה הראשונה: אני שקוף, גם אתה. גרגר בחול אשר על שפת הים.
פנס כיס בין כוכבי שמים לרוב. כשאלוהים ברא אותי הוא זיגג. לא
ידעתי שאני שקוף עד שנפקחו עיני ביום אוכלי מן התפוח ההוא.

הגזירה השניה: אני יכול, גם אתה, להלחם בשקיפות , אם תרצה.
יהיה קשה. מה עושה גרגר חול שרוצה להיות משהו? קונה ספריי,
אנטי שקיפון. לא תמצא אותו בטמבור. הנבוט היה הספריי של קין,
הדם של הבל.

פרדוקס: ככל שהספריי אפקטיבי יותר, כן רבים הקונים. ככל שרבים
הקופצים על הסחורה החמה, כן קטנה האפקטיביות שלו.            
  אבל, זכור את המלך ששתה מים משגעים וצלל למימי השפיות      
  השקופים. יש מוצא. גם תקווה יש. לא כל אישה יכולה, לא כל
גבר.
רבים עדיין לא מסוגלים להצמיח כרבולת , להתכתש ו/או להתגחך מול

המצלמה הציבורית. גם נחשון היה אחד, לפני שהקפיצה הנחשונית
נכנסה לאופנה. כן, יש תקווה.

עובדה: אצל היהודים אתה ישראלי. אצל הישראלים אתה יורד, אצל
הנוצרים יהודי, אצל המחבלים ציוני, ומה אתה כאן בבית? מרוקני?
פרסי?
אשכנזי? כך ברחתי לניו-יורק.

שאלה: נסה להיזכר. את מי ראית הבוקר בדרך לבנק? את הזקן עם
מגבעת ועיניים ריקות, את הילד עם הכיפה והפאות? וזה שעמד בשער
הבנק ודחף יד אדישה לתוך תיקך, האם נעל סנדלים?  את היד הקמוטה
של קבצן, המושטת , ראית? ועליך הייתי שם לולא האופנוע הענק,
השרירים, המטפחת האדומה, העגיל? ומה תענוד מחר, צמיגים?

עובדה: עם הבנות אתה חייל. עם החיילים אתה עוד אחד. כשכל הנוער
בש מדים אתה סתם חייל, או קרבי, או צנחן עם כמתה אדומה
וכנפיים,  או חוזר בתשובה. בכולל אתה אברך. לך ברח למשק.

משאלה: כמה חבל שאי אפשר לחבוש את הכומתה על שפת הים (או לפחות
לקעקע את הכנפיים).

עובדה: החיילים מן השורה ממהרים לפשוט את המדים, הנערות להבליט
את מה שהסתתר מאחורי התלבושת האחידה. לקצינים יש זמן.

שאלה: למה בעצם? ובמילואים, מה אתה לובש קודם? את החולצה
הצבאית, או את המכנס? ולמה הוא מתעקש לשבת בפינה עם סרבל ג'ינס
וברט כחול? ומתי לעזאזל כבר ילבש מדים כמו כולם?  ומי מנסה
להתחיל עם הפקידה החמודה, ולמה היא קשרה סרט ורוד כצבע
השפתון?

עובדה: יש לה עיניים חומות, נקודת חן על  הצוואר שרואים רק
כשהיא מותחת את החולצה, היא עונדת שרשרת זהב דקה, יש לה צחוק
ילדותי. היא משוגעת על גלידה בטעם תות-שדה. אח מתוק יש לה
שמעריץ אותה, בביקור האחרון ענד לה צמיד צבעוני שארג במו ידיו.
במרץ יהיה בן שבע. אבא קורא לה חיילונת. אימא מספרת לכולם שהיא
כבר סמלת.
                       
שאלה: ומה תעשה האומללה כשהמשאית הבאה תפרוק תריסר חיילות על
שולחנה?                              

תשובה: "שלא תעזוב את ביתך בלעדיו" מזהירה פרסומת של "אמריקן
אקספרס". "בלעדיו" אומר לך פרצוף מוכר על המסך, כשהוא מציג  
לראווה לוחית פלסטיק ירקרקה, בלעדיו גם אני,  הדגול , אהיה
שקוף.
שלא תעזבי את ביתך בלי הסרט הורוד.

עובדה: הוא ממהר לשוב לבית הסוהר. כך ברחתי מניו-יורק. בתא
הקטן ברמלה, אי אפשר שלא להכיר את ריח הזיעה שלו.

עובדה: אתה סטודנט. גאוות השכונה. הפקיד בקופת חולים שוזר אתך
מילים של שבת. הבנות שאהבת כבר לא על רמה. "בטח יביא איזה
אשכנזיה".  באוניברסיטה אתה  סטודנט. עוד אחד. סטודנט לך ברח
הביתה.

שאלה: ומשם לאן תלך, חמודי'לה פוצי'לה שלי?

עובדה: בסך הכל רצית ספריי. קיבלת אלוהים. וזרעך ירבה כחול ,
ככוכבים בלילה. בבית אתה חובש כיפה. בהתנחלות אתה יהוד, ספריי
משובח  ה -  א"י א"י א"י הזה. להיסטוריה תכנס כמי ששיטח את
מצדה. יש תקווה.      

אבסורד:  אתה לעולם מטפס הרים. מצויד, מיומן, אוהב סיכונים.
אתה מגיע לפסגה יגע אך מרוצה. השרירים כואבים, העיניים צורבות.
אויר הרים. רוח חדשה מפעמת בך. אויר הרים כבר אמרתי? לעולם
תמצא שם את השלט של טדי "נא לא לדרוך על הפרחים".

משאלה תמה: אנא ממך אל תדרוך על הפרחים.

אזהרה:  אני אולי שקוף, אבל פרח אני לא.