דמעות של שמש לוחשות ורושפות
שורפות את דרכן אל לב ליבנו
דמעות תנין גדולות ורטובות
לא באמת שלי, גם לא שלך ובעצם של כולנו
דמעות של שמש זולגות בנהרות
למרות שאלו דמעות של אש ולהבה,
תמירותן ונפילתן במחי זהירות
ועדיין לא תימצא שם שלווה
דמעות של לבה רותחת נופלות
כטיפות זהב יורדות על כתפינו
קורן וחומן מתערבל ללחישות
של אותם האבודים מחיינו
ואותן דמעות לעולם לא ישובו
אך הן יפלסו דרכן בסוללות על פני החמה
הן יותירו שבילים של עבר וימוגו
ויכתימו את פני היממה
ואם ילד ירים עיניו לשמיים
ויפנה להוריו בשאלה
הם יאמרו לו, "אלו הן דמעות של שמש"
"אלו הן דמעות מלחמה". |
