לפני זמן מה אמר ידיד שלי - לי או לעולם בכללותו, זה לא חשוב -
שדי מזל שיש רעב באפריקה, אחרת לא היו מתאחדים כל כך הרבה
אמנים ללילה מרהיב של שירה והתרמה למען הרעבים ונפגעי המלחמות.
ואיזה שילוב נהדר הם פול מקרטני ובונו. הוא אולי דיבר בציניות
קודרת, הוא אולי התכוון לכל מילה, גם זה עכשיו לא משנה.
מה שרציתי לחלוק הוא מה שאני אמרתי חזרה.
כאן רשום מה שעניתי לו.

נו, אבל בשביל זה יש אפריקנים.

בשביל לתת את כל משאביהם הטבעיים תמורת כמה שקי חיטה ושני מסכי
מחשב.
בשביל לצאת מדי יום לדיש בשור ובחמור בעולם שבו בקבוק זכוכית
ייחשב להמצאה טכנולוגית מרעישה.
בשביל לעמול בפרך עבור מוצרים מוגמרים שהם לא יכולים להרשות
לעצמם על משכורת שבועית (או שנתית, בניכוי מה שצריך להוציא על
המשפחה). סליחה, בשביל זה יש גם אסייתים. קצת מיותרים אם כך,
לא?
בשביל לחיות ולמות ללא פיקוח ממשלתי הגיוני, ללא הזדמנות
אמיתית להשכלה, ללא תברואה, וללא שום דבר מהמאפיינים שהפכו את
האדם הלבן ליצור מתפתח, חושב ולומד, שהציב את כף רגלו על אדמתו
של כוכב לכת מאובק אחר. בשביל למות מעשרות מחלות ניתנות לריפוי
או למניעה על ידי פיקוח. בשביל להידון למוות המוני של ילדים
הבוהים נכחם בעיניים גדולות ועם בטן, הנפוחה כבר מחוסר תזונה
אנוש. בשביל לחיות חיים מתמשכים של דם ויזע, של תינוק מת אחר
ילד גווע, מחזור חיים טבעי של לידה ורעב ומוות והזדווגות ומוות
ולידה ומוות ועוד קצת מוות לקינוח, אלוהים יודע שלא מגישים שום
דבר אחר לקינוח. כמו המכונות הביולוגיות שגופנו מכתיב את
תכנותן. כמו החיות שהם.
כמו החיות שאנחנו.
בשביל זה הם שם.

פרקליטו של השטן מעיר מאחורי כתפי שהסיבה היחידה שהעולם יוצף
באסייתים ולא באפריקאים ב- 25 השנים הקרובות היא משום ששיעורי
התמותה באפריקה גבוהים בהרבה. אלה גם אלה מתרבים כמו נמלים,
מנצלים את החופש היחיד שחייהם מקנים להם.

ובשביל זה אנחנו כאן.
בשביל להיאנק בכאב בכל פעם שיש פקק בגלל תאונת דרכים.
בשביל להרגיש את מחנק הבדידות בכל פעם ששרת האינטרנט נופל.
בשביל לבכות על שכר הלימוד של אוניברסיטאות הגונזות בספריותיהן
אוצר ידע לא יסולא בפז של כמה מאות שנות מחקר.
בשביל לתהות איך שוב העביר מישהו מעל ראשנו פרשת שחיתות
שלטונית ולא יוצא לו מזה שום דבר מלבד קצת נו-נו-נו
מחותמת-הגומי-המשפטי-לממשלה. בשביל לתהות איך סוגרים את החודש
עם שכר מינימום. בשביל לשמוע מקפיטליסט זחוח, המבין באמת לרחשי
לבו של העם, שגם לעניים מגיע DVD.
בשביל זה אנחנו כאן.

פרקליטו של השטן מעיר מאחורי גבי, שלא קשה לקיים מדינה נורמלית
ומטורפת פחות עם האמצעים שיש לישראל. הוא גם מציין שלולא
הבורסה ליהלומים ברמת גן, אותו בניין המכריז בגאון שאנחנו מס'
1 בליטוש ובייצוא יהלומים, כל אותם גושי פחמן נוצצים היו
מועילים לאפריקנים כקליפת השום שהם עניים מכדי להרשות לעצמם
לקנות בסופרמרקט שאצלי הוא מעבר לפינה. היהלומים הגולמיים, הוא
מסביר, לא מגיעים מנקבות בעין-גדי או מנחל שניר אלא ממעמקיה של
היבשת השחורה. האפריקנים היו יכולים להפסיק את מכירת אבני החן
חסרות התועלת בתמורה לרווח הזעום שהללו מכניסות להם, אבל לא
עשו זאת. כנראה שהם מעדיפים להמשיך ולמכור אותן, רווח זעום או
לא.

לא תרמתי לרעבים ולנפגעי המלחמות בצ'אד ובקונגו.
לא תרמתי לנפגעי הטסונאמי.
לא תרמתי לשיקומה של עיראק.
לא תרמתי לשיקומה של אפגניסטאן.
לא תרמתי למען קוסובו.
לא תרמתי לנפגעי בוסניה וסראייבו.
לא תרמתי למען הרעבים בסומליה.
בקושי דיברתי כשהתרימו למען רעבי ביאפרה.

תמיד הרגשתי שאני לא תורם מתוך ייאוש כלשהו, מתוך הרגשה שלא
ניתן לשנות, למרות ששכלית מובן שזה לא נכון. מליון דולר
שנתרמים למען רעבי אפריקה לא נעלמים לשום מקום; הם מתורגמים
לאלפי שקים של אוכל, לאלפי פרצופים מלאי פליאה על השפע
הפתאומי, לאלפי עיניים מלאות דמעות של הכרת תודה - לאנשים
שעזרו, לאליהם, להרגשה הפנימית שלהם, מה שתרצו.
וכמה וכמה אנשים שמרביצים לאנשים אחרים, חוטפים להם את האוכל
מהידיים, ונמלטים מהמקום.

וזה מכה בי פתאום; שיש סיבה שאני לא תורם דבר. אני לא תורם
מאותה סיבה שאני לא לוקח אלי הביתה כל גור חתולים עזוב שאני
שומע מייבב באיזה שיח - יש לי כבר שלושה והם משגעים אותי
מספיק, תודה. אני לא תורם כי האנשים האלה הם חור שחור, No pun
intended. הם יבלעו את הכסף שלי ויעשו בו עוד שלושה ילדים
שיצווחו לעוד. וכשילדיי יתרמו לאלה, הם יגדלו דור חדש של
ילדים, והללו כבר יהיו בלי מעט המשאבים של הוריהם. אלה כבר
יבואו עם רובים, ונכדיי יצטרכו לעצור בעדם. אני כבר שומע אותם
מקוננים: "לו היינו פותרים את בעיות הרעב והעוני באפריקה, כל
זה היה נמנע!"
האנשים האלה לא רוצים למות.
אבל הם יצטרכו.

הפרקליט מעיר שבשעות לילה מאוחרות תפקודי המוח משתנים וזה יכול
להביא לחוסר ריכוז ולמלנכוליה. אני שואל אותו מה הוא עושה ער
בשעה ארבע ורבע לפני בוקר, והוא מחייך.
"No rest for the wicked" הוא עונה, והניגוד המוחלט של הציטוט
מכוונתו המקורית מן הסתם משעשע אותו עד אין קץ.

אמרתי את מה שהיה לי לומר. אני רק אוסיף שפול מקרטני שר נהדר,
ושאין ספק שהסכומים שהרוויח במרוצת חייו על היכולת לשיר שירים,
שווה ללא ספק את חייהם של מאתיים האפריקנים שאותם הסכומים היו
יכולים להציל ממוות,
ובייחוד כשמאותם מאתיים, אחד -
אולי אחד -
היה יכול להפוך למדען דגול, או הוגה, או זמר לא פחות טוב -
ולפחות עשרה נוספים היו דואגים מן הסתם להרוג אותו בשם משטר
מושחת זה או אחר.

המשך צפייה מהנה.