בחלומי מתנגן זמזום דבש

כי אור כי טוב מנטף

על פניי הרוות.



שלולית שטופת שמש קיצית

מחורף דאשתקד

רכה עכשיו ודמומה לסיפורי.



מה אספר? מה אומר לתבל?

הצוחקת בחן מבושם

מאזינה כולה לי. רק לי.



שצלחתי ימים בלילות קסם

והכרעתי הרים איתנים כארי

ככפירים  אדירי כוח פומבי?



שצמחתי לגובה רודף חסידות

ונשארתי ילד

עם שתי רגליים מוצקות על אדמה?



שצנחתי לרוחב חצוי לשלם

מסתובב וסובב

סחרחורת קלה להירגע?



כל זאת אשתוק והצית

למשפט אחד קצרצר:

"מעז יוצא מתוק"