חודשים ארוכים של מילים גנובות, נלחשות בין הצלילים הצורמים
סביבנו.
משקיפים זה על זה, אומדים את כמויות הידיים הנזרקות באוויר, את
אדי האלכוהול ביננו.
יודעים מה החוקים, מה מותר ומי אסור, נזהרים מהמתבוננים
סביבנו.

נשענת על הבר, מרפקים נחים בתוך שלוליות הרעל, אצבעות עוטפות
סיגריה, שפתיים שורקות עשן.
גופו מתקרב, מתכופף לאוזן, מתגבר בלחישה על נהמות הרמקולים.
העור מצטמרר להבל הפה החרוך, השפתיים נפשקות. זרוע ארוכה נשלחת
מאחורי, כף ידו כבדה נשענת על העמוד. מנסה אותי.
מביטה בו, מקרבת לפניו, לחי מתחככת בזיפים, שפתיים ניגשות.
הולכת.
עיניו שורפות את גבי המתרחק. שוב.

זה יכל להמשך כך עוד זמן רב, אבל לא אנחנו, העמוסים, נוותר.
עוד רגע לפנות בוקר ואני שם.
נכנסת, מדרגה-מדרגה.
בחדר קר, שותים אחת ועוד אחת לא מנסים לחכות, להאט
הגוף רועד, מוצף, העיניים מתערפלות האוויר מסתובב
אין מקופחים,
המיטה מתנפצת על הקיר, הבקבוק נשבר, צליל גוף מוטח בגוף
יד של מישהו נאחזת בסדין, האוויר בחדר לא מתחלף, סופח לתוכו
עוד טעמים, נשימות, צעקה
להמשיך, רק לא להפסיק, רק לא להפסיד, עוד מהכל קצת יותר מכלום

הנשימה מתגברת יותר ויותר, קולי מצטרד, כל אבחה נצרבת בעורי
שותתת דם, כל כניעה זורקת את סנטרי מעלה
אצבעותי לופתות אותו, נתלות בו, חוקקות בו עונג מנסות להכיל את
כולו בתוכן, מנסות לתפוס הכל.
הגוף נשטף, מתפלשים זה בזו, סוחטים זה מזו את המעט שעוד נותר,
פיסת גוף שעוד לא סומנה, שברי שפתיים, טיפות זיעה סחוטות נחות
על עורף עייף.
הצללים על הקיר נעלמים לאט, פנסים ברחוב נדלקים. מקופלים זו
בתוך זה, נושמים לאט, קצוב והגוף רפוי.